במשטרת ישראל לא מבינים, מדוע השנאה כלפיהם כל כך יוקדת בעיקר בציבור שומרי המצוות. הם זועמים על כך שבהפגנות מכנים אותם בכינויי גנאי חמורים, מול התנהגותם הברוטאלית כלפי מפגינים. היו מי שרצו אפילו לחוקק חוק, שיקבע עונש חמור למי שישתמש בביטויים מסויימים כלפי שוטרים. אבל ראשית לכל צריכה המערכת המשטרתית לערוך בדיקה מעמיקה, הכיצד זה מתנהגים אנשיה כמו חוליגנים מצויים, המוכרים מארצות מסויימות, שנדמה היה שלא יהיו כמותם כאן בארץ.

הסיפור ההזוי שהגיע מצפת, כאשר אברך מקומי נעצר למשך שבת שלימה, כאשר כל פשעו היה הפעלת "צופר שבת" בעיר, הוא אחד הסיפורים ההופכים את המשטרה לגוף כה שנוא בציבור החרדי. הפשע החמור שבעתיים, הוא הכפייה הנפשעת של השוטרים, להעלות את העצור על רכב בעיצומה של שבת קודש, ולהעביר אותו למעצר למתקן כליאה בנצרת. זהו מעשה מקומם, שמתאים היה למשטרים דיקטטוריים, שפעם חשבנו שעברו מן העולם. אין זו הפעם הראשונה בה שוטרים מאלצים שומרי מצוות לחלל שבת בכפייה, אבל העובדה שאין מי שיקרא לסדר את השוטרים הללו, היא פשע חסר תקנה.

התחושה כי המשטרה היא גוף מסואב, אולי אפילו חסר תקנה, אינה נחלת הציבור החרדי גרידא. כדאי היה לשמוע את דבריו של אחד מבכירי עורכי הדין במדינת ישראל, עורך הדין אביגדור פלדמן, כנגד השוטרים, כדי להבין כי גם אלו המכירים מבפנים את המערכת המשטרתית, יודעים שמדובר בגוף נפשע, חסר מעצורים, שמטרת חלק מאנשיו, הוא להשיג קידום מקצועי, ואם המחיר הוא הפללת חפים מפשע, אזי גם זה לא עוצר בעדם.

בכנס עורכי הדין באילת התבטא פלדמן כנגד השוטרים בכלל, וכנגד ימ"ר (יחידה מרכזית) דרום. וכך אמר פלדמן: "זו לא מילה מגונה לומר ששוטר משקר. במחוזות אחרים יותר ובמחוזות אחרים פחות. בשיא מחזיקים שוטרי באר שבע. ימ"ר דרום הוא אלוף בעניינים הללו. הם גרועים יותר לעיתים קרובות מהעבריינים שהם מביאים לדין. חקירות מרכזיות לא מתועדות, מסמכים נעלמים מהתיק, שוטרים מגלגלים אחד על השני אחריות לפעולות של החקירה. מי כאן ראה זיכוי שמתבסס על מחדלי חקירה? על העלמת ראיות? על שוטרים שלא אומרים את האמת? אני לא בחרתי במקצוע כדי להעליב עדים, חשבתי שבחרתי מקצוע שבו אינטלקט, ידע ועבודה קשה יכולים להביא תוצאות, ואז התברר לי שלא".

כצפוי, תגובת המשטרה מגנה את עורך הדין פלדמן על דבריו. כך נוהגת המשטרה כל הזמן, אשר תגובותיה הן חמורות יותר לעיתים מהמעשים עצמם. כאשר אזרחים מוצאים עצמם מוכים וחבולים על לא עוול בכפם, הן בשל טעות בזיהוי או בשל השתוללות ברוטאלית של שוטרים, מגיעה התגובה הלאקונית ולפיה "החשוד תקף את השוטרים והם הפעילו נגדו כח סביר". העובדה שהממצאים בשטח סותרים את התגובה, לא מטרידה את הדובר התורן, המוציא הודעה מוכנה מראש. ואם עורך דין כה בכיר מאשים את השוטרים בשקרים — וזה כנראה הפשע הפחות חמור שלהם — אזי צריכה המשטרה לבדוק את עצמה, ולא לתקוף את עורך הדין.

נחזור לסיפורו של האברך מצפת, הטוען כי לאותה משפחה המתלוננת על הפעלת הצופר, יש קרוב במשטרה וזו הסיבה לכך שהשוטר פעל בניגוד לחוק ועצר את האברך גם לאחר שהלה הראה לו את נוסח החוק, המתיר את הפעלת צופרי השבת. נתאר לעצמנו מצב בו היו שכנים מתלוננים כנגד המואזין במסגד מקומי, המחריש את אוזניהם 5 פעמים ביום, מהרמקול המוצב על גג המסגד. האם מישהו יעלה על דעתו, שיהיה איזה שוטר שיעז לעצור את המואזין או להפסיק את הרעש הבלתי נסבל? ואם היה שוטר שכזה, היתה המדינה כולה רועשת וגועשת. חופש דת, כבר אמרנו? אבל צופרי השבת, המופעלים פעם אחת בשבוע למשך זמן קצר ביותר, מטרידים את מנוחת המשטרה, עד כדי מעצר נפשע תוך כפיית חילול שבת על העצור.

תמיד צריך להדגיש, שאין מדובר בהכללות. המשטרה היא גוף גדול, עם אלפי שוטרים, חלקם — אולי אפילו הגדול — עושים עבודה חשובה ופועלים הן בתחום בלימת פשעים, הן בנושא הבטיחות בדרכים, ובתחומים רבים נוספים, אשר השוטרים מופקדים עליהם. אבל אותם שוטרים — והם לא מיעוט מבוטל — הרומסים את זכויות האזרח, מתנהגים בברוטאליות, עוברים על החוק, משקרים במצב נחושה, מחריבים את תדמיתו של הגוף הזה, שאמור היה לזכות לאמון הציבור. וחמור שבעתיים, רובם זוכים גם לגיבוי מצד הפיקוד הבכיר, שאם יתחיל לנפות את כל העשבים השוטים מקרבו, כנראה יצטרך לחפש הרבה עובדים חדשים.