יש לי חבר בעבודה, קרוב משפחה של אחת מאושיות השמאל הבולטות בארץ. אנחנו באמת חברים טובים ומדברים על הכל, כולל פוליטיקה, כולל קרובת משפחתו. הוא גם קורא די אדוק של בלוג זה (אין לו ברירה, הוא עדיין לא העביר אותי לדואר זבל...) ותגובותיו מתחלקות בדרך כלל לשתיים- או שהוא אהב את מה שכתבתי או שהוא קורא לי בכיין. את התואר בכיין הרווחתי כי לטענתו אני מחפש על מה להתלונן, אני חופר והופך ובודק ומחפש איפה אפשר לטעון שהשמאל דופק את המדינה. לא משנה לו מקרים כמו מגרון מול היישוב הבדואי אל-זרנוג, לא משנה לו מעצר פעילי ימין קיצוני אל מול חופש הפעולה של השמאל הקיצוני, לא משנה לו שאין יותר ״מחבלים״ אלא ״צעירים״ או ״פעילים״. למרות הניסיונות שלי להבהיר לו מהי המטריקס הוא עונה בכחצי מהמקרים- בכיין. לכאורה תחשבו שאין קשר בין ההקדמה לנושא הפוסט הזה אבל לי זה דווקא מסתדר. היום אני רוצה להיכנס בכמה קבוצות, ככה זה אצלי, אין אפלייה!