עד לא מזמן התייחסו לבעיות נשימה בכלל ולאסתמה בפרט כמחלות פסיכוסומתיות. הטיפול התרופתי היה זהה לטיפול הנהוג כיום אבל הדגש היה על ההיבט הרגשי/מנטלי של האדם. לכאורה, זהו מצב מבורך שבו מתייחסים גם לרובד שאינו פיזי, אלא שאז הייתה התייחסות לעניין אך לא ניתן מענה מספיק. כיום, כמו כל דבר אחר, ידוע שהאמת היא במקום טוב באמצע.

ישנן מגוון רחב של בעיות נשימה, שמופיעות מגיל יום ועד גיל 120. אפשר לומר שכמספר הסובלים כך גם מספר הוורסיות של בעיות נשימה. אצל כל אדם שסובל מבעיות נשימה קיים מרכיב רגשי/רוחני והשאלה המתבקשת היא: עד כמה הוא משמעותי ?! בתוך המקרה הפרטי.

מניסיוני בטיפול בבעיות נשימה עולה נתון מובהק שמרבית המקרים בהם המרכיב הרגשי/רוחני הוא משמעותי כשמדובר בבני נוער או באנשים בוגרים והרבה פחות בקרב ילדים. למרות הנתון הנ"ל חשוב לציין כי גם בקרב ילדים ישנם מקרים שאני מזהה מרכיב רגשי שבד"כ בא לידי ביטוי ב"רווח משני" של הילד.

"אין לי אוויר" זו אמירה שמזוהה עם מצבי לחץ/סטרס/עומס. כל אחד מאיתנו מצא את עצמו משתמש בביטוי הנ"ל גם אם אין לו בעיית נשימה. כשאנחנו מבוהלים ו/או מתרגשים מייד הנשימה מושפעת. למעשה, אדם שסובל מבעיית נשימה יודע שהמערכת החלשה אצלו בגוף היא מערכת הנשימה ולכן כל שינוי פתאומי במצבו הרגשי יתבטא קודם כל במערכת זו. בדיוק כפי שאדם שסובל מחולשה/בעיה במערכת העיכול יגיב ללחץ בכאבי בטן וכו'...

לקריאה נוספת בנושא: www.roi-b-y.com