התומכים המפתיעים בתח"צ בשבתות
כשתיבחן בקשת עיריית תל אביב להפעלת תחבורה ציבורית גם בשבתות, היא אמורה לקבל תמיכה מכיוון מפתיע – חברי הכנסת החרדים. פחות מפתיעה תהיה ההתנגדות של רבנים בציבור הדתי לאומי ורבני צׂהר.
בעיצומה של הסערה אודות 'קווי המהדרין' – אותם קווים אוטובוס נפרדים - הופרחו לאוויר סיסמאות שונות. כדרכן של סיסמאות, לעיתים הן נאלצות להיתקל במבחן המציאות. אחת מהסיסמאות היתה: 'אלה הם חיינו, תנו לנו לחיות בשכונות שלנו כפי שאנחנו רוצים'. כעת הגיע הזמן לבחון האם כל שכונה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה.
לפי ההיגיון שקו אוטובוס שמיועד לחרדים ועובר בשכונות חרדיות, צריך להיות נפרד - לפי אורח החיים של הנוסעים בו. אמור להיות שקווי אוטובוס שמשרתים אוכלוסיה שאינה שומרת שבת – יתאימו את עצמם לאורח החיים של הנוסעים בהם ויפעלו בשבת.
ההיגיון הזה מתלבש בקלות רבה יותר על המקרה השני. בעוד ב'קווי המהדרין' קשה לבדוק האם נשים אכן רוצות לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס, או שהם עושות זאת מלחץ חברתי. הרי שבתחבורה ציבורית שתופעל בשבתות, לא יהיה ניתן לכפות על מי שאינו רוצה בכך - לנסוע בשבת.
בין הסתגרות למעורבות
היחס מצד היהדות האורתודוקסית לציבור החילוני, מתחלק לשתי גישות: הגישה המסתגרת לעומת גישה של מעורבות. היהדות החרדית על רוב גווניה נוטה להסתגר. מבחינתם של החרדים, השאיפה היא לצמצום השטחים שבהם יש מגע עם חילונים. אין אינטרס לנסות להסביר או להשפיע, רק שהחילונים לא יתערבו לנו בחיים. ההסתגרות נובעת בעיקר מפחד. פחד מהשפעה שלילית של הרחוב החילוני, על הציבור הטהור.
הגישה המנוגדת היא גישה של מעורבות, נחלתם של הדתיים לאומיים וקהילות בשולי החברה החרדית (חב"ד ודומיהם). מבחינתם, להתעלם מהציבור החילוני זאת הפקרה של עתיד העם היהודי. ההתעסקות עם הציבור החילוני באה מתוך ראיה של אחריות לשימור המסורת היהודית גם בקרב כאלה שאינם שומרים תורה ומצוות. הפרקטיקה של גישה זו הם ארגונים כמו רבני צהר, בתי חב"ד והגרעינים התורניים (מתנצל מראש בפני כל מי שנפגע מההשוואה).
כיבוד אורח חיים עד היכן?
בשבוע שעבר ארעה מיני סערה, כשסגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן יצא מאירוע בזמן שירה של מקהלת ילדות. בראיונות שנתן לכלי התקשורת הוא הסביר שזהו אורח חייו הפרטי ודרש שיכבדו כל אדם שנוהג לפי אמונתו.
אין ספק שזכותו של כל אדם להתנהג לפי אמונתו ויש לכבד את אורח חייו. השאלה היא עד כמה ח"כ ליצמן ייצמד לעיקרון הזה? האם הוא יהיה מוכן ללכת עד הסוף עם הזכות של כל אדם להתנהג בהתאם לאמונתו או אי אמונתו?
למרבה האירוניה דווקא רבני צהר שנחשבים ליברלים – יתנגדו כפי הנראה להפעלת תחבורה ציבורית בשבתות. וחברי הכנסת החרדים האמונים על כיבוד אורחות חייו של השונה, אמורים לתמוך בבקשת עיריית תל אביב.
מה יקרה בסופו של דבר? אני לא יודע. האם צריך לאפשר תחבורה ציבורית בשבת? אני גם לא יודע. מה שאני יודע, כשאתה דורש שיתייחסו אליך בצורה מסויימת, תהיה מוכן לכך שתצטרך גם אתה להתנהג באותה צורה. |