היום הבלוג קצת שונה, היום אני לא מתלונן אלא בעצם מברך- ברצוני לברך על החלטת מועצת העיר תל אביב להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. כבר זמן רב אני טוען שאני לא מבין למה אין בארץ תחבורה ציבורית בשבת ושאין לי שום בעיה עם זה, אני מכיר את המונח סטטוס קוו אבל באמת שהגיע הזמן להתקדם קצת.

אני אדם דתי, דתי דתי, ושומר שבת כהלכתה. אלא שדתי זה לא אומר שאני דוס. מה ההבדל? אצלי דתי זה 3 תפילות ביום, כשרות מלאה ושמירת שבת. בהגדרה שלי זה דתי, דוס זה כבר עניין של אופי, של אורח חיים מסויים ולצערי גם של לבוש (מה נסגר עם חולצה לבנה בשבת, אי אפשר לגוון??). אני יכול להסתובב בפאב, בחדר כושר ובעצם בכל מקום ואם לא תשימו לב שיש לי כיפה לא תדעו שאני דתי. דוס אפשר לזהות מרחוק. הבעיה (טוב, אחת הבעיות...) של הדת במדינה זה שהדתיים, לא הדוסים, לא מביעים את דעתם מספיק. אז את זה אני מנסה לתקן.

מדינת ישראל אינה מדינה דתית (בניגוד לטענות כמה ארגונים אנטי-דתיים) ולמרות שלאחרונה התפרסם שכ-80% מהישראלים מאמינים בבורא עולם ולמרות שאי אפשר להתעלם מגל החזרה למקורות (בשונה מחזרה בתשובה)- יש כאן רוב חילוני. הבעיה עם הממסד הדתי (שזה בעצם הממסד החרדי) היא אותה בעיה של וועד עובדי הרכבת- מיעוט שבמיעוט שבטוח שהוא צודק ובטוח שהוא אמור לקבוע לכולנו את החיים. יש לדתיים כל כך הרבה טענות על הממסד הדתי שקשה לי בכלל לדמיין מה חושבים עליו חילונים, ולפחות עכשיו משהו משתנה ובמקרה הזה לדעתי זה לטובה. אין שום סיבה שאדם חילוני לא יוכל לנסוע באוטובוס בשבת, שלא נדבר על רכבת. מה אמור לעשות סבא חיפאי שרוצה לנסוע לבקר את נכדיו בתל אביב בשבת, ואין לו רכב? לתפוס טרמפים? 

מצד שני, אני גם מבין חלק מטענות המגזר הדתי. אני מקווה מאוד שעיריית תל אביב תשכיל לבצע בדיקה מעמיקה של פילוח האוכלוסיה בנתיבי התחבורה הציבורית המיועדים ותמנע מפגיעה מהותית ברוח השבת (ואם אתם מתקשים להבין מהי אותה ״רוח השבת״ אז אני מניח שאתם בכלל לא מעוניינים להקשיב לאף אחד כי אתם עסוקים בצעקות אנטי-דתיות ומתפללים שיאיר לפיד יהפוך להיות כמו אביו). לא צריך להגזים ולא צריך לבטל כליל את הסטטוס קוו, רק להזיז אותו טיפה ולהתאים אותו לצרכי הציבור. רק שחשוב לזכור שיש עוד ציבור חוץ מהציבור החילוני ונראה לי שיש כבר מספיק מתח ועויינות בין הצדדים. כל מה שצריך זה להשקיע מחשבה מראש לפני השינוי, מה שלא נהוג לעשות בארצנו הקטנטונת, ולא לעשות דווקא- קווים בינעירוניים וקווים מרכזיים יתקבלו בברכה, דרישה להפעיל כל קו דרך כל רחוב תתקבל בהגברת השנאה והקיצוניות בין דתיים וחילונים. אני אפילו ממליץ על פיילוט קטן כדי לראות לאן נושבת הרוח. כמו שאני חושב שצריך להתחשב בצרכי החילוני המצוי, אני מקווה שהחילוני המצוי חושב גם עליי, ולא רק על איך הוא יגיע לפסטיבל או לקניון. תל אביב כבר מזמן אינה העיר העברית הראשונה אלא העיר החילונית הראשונה- זה מה שהם רוצים, זה מה שהם יקבלו, רק שלא יתלוננו אחר כך שדתיים עוזבים את העיר. ברעננה לדוג' יש אווירת שבת מאוד מיוחדת.

אני לא רואה בתחבורה ציבורית בשבת איזשהו ״הפסד״ של המגזר הדתי, יש עיוותים וצריך לתקנם. בדיוק כמו שצריך לתקן את מערך הכשרות ההזוי, את נושא החתונות/גירושים, את התנהלות חברא קדישא ואת נושא הגיורים. בדק בית זה לא דבר רע אם הוא נעשה מרצון לתקן ולא לעשות דווקא. לצערי, יש היום ארגונים פוליטיים אלו ואחרים שמנסים לעורר בציבור החילוני גל אנטי-דתי כפי שהיה עם מפלגת שינוי (תזכירו לי, איפה היא היום?). נגד זה גם דתיים כמוני יעמדו על רגליהם האחוריות ואז יצא שכרנו בהפסדנו. אני מקווה שהמצב בין המגזרים ישתפר אבל ייתכן וזו תקוות שווא.

כמובן שאני מצפה מעיריית תל אביב לוודא שנהגים דתיים לא יכוונו החוצה מאחר והם לא יעילים לעבודה בשבת. אם רוצים לבוא לקראת הציבור החילוני אין סיבה שזה יבוא על חשבון העבודה של מישהו אחר. בגדול גם לא חייבים תחבורה ציבורית, ניתן להפעיל, כפי שהעירייה מאיימת לעשות, איזושהי חברה פרטית ובכך יקטן הסיכוי שנהג אוטובוס דתי "יידפק" בגלל המהלך.

רק על דבר אחד אני כבר מצטער- בכתבות (המאוד תומכות) לגבי המהלך בחרו עורכי האתרים להבליט את הצורך של נערים להגיע למקומות הבילוי שלהם בשבת. הכותרת היתה משהו בסגנון ״גם אנחנו רוצים להגיע למועדון בשישי״. אולי אני שמרן מדי, אולי אני ״דוס״ מדי בשבילכם, אבל צר לי שלנוער היום יותר חשוב לצאת למועדון בשבת מאשר קידוש וארוחת שבת עם המשפחה. ערכים הם לא ילמדו במועדון ולא בקווי הלילה וכשיום אחד הוא יגיע לגיל בר מצווה אני מקווה שאורחיו יוכלו להגיע לאזור בית הכנסת בתחבורה ציבורית אבל אני חושש שכבר אף אחד לא ירצה לבוא. בית כנסת זה מה זה מדכא, לא?