הציור נפלא

והאהבה וירטואלית?

שיר נפלא. פשוט נפלא. כל מילה שאוסיף אגרע. וחוץ מזה מה אפשר עוד לומר אחרי הניתוח היפהפה שעשתה לך גימל.ע. הוסיפה כאן יצירה על יצירה.

היפה בכל העסק הזה, והטוב. שהציור עומד בפני עצמו, והשיר עומד בפני עצמו. כל אחד אוטונומי לעצמו ועומד חזק על הקרקע כיחידה, כיצירה אחת טובה. ולבסוף השידוך ביניהם מוסיף ומעצים, ואל שזה מפרש את זה. אין צורך, אלא שהם מעצימים את העשייה שלך כיוצר. חזק וברוך ידידי. אתה הולך וצועד בבטחה בדרך הכל כך נכונה.

צטט: ג.ע. 2 2012-02-23 01:19:26

דודי היקר,

 

 

איזה יופי של שיר!  איזה יופי של עולם דימויים עשיר!  אם הייתי פוגשת את השיר הזה ולא יודעת מי כתב אותו, לא הייתי מנחשת

בשום אופן שמדובר במשורר מתחיל. השיר הזה כתוב ברמה גבוהה מאוד, גם בצורה שהוא בנוי, וגם בעולם הדימויים שבו.

 

 

השיר הזה שונה מאוד מהשירים שהעלית עד כה, הוא שיר במלוא מובן המילה - וברמה גבוהה מאוד. כל הכבוד לך!

 

 

ברשותך, אכנס להגיב בין השורות.

 

סחר חליפין
(הרמוניה של ניגודים)
במכחול ובצבעים יודע אני לסחור.
בכתיבת מילים יודעת את לברור.

שתי השורות לעיל - פשוט מ-ק-ס-י-מ-ו-ת בדימויים ובדרך שהם מוצגים. יופי של פתיחת שיר.

ציוריי קשים להבנה, בהעדר מלל - הכוונה.
מילותייך בכתיבה, כתובות בקסם ובחן .
צבע שחור: בציור מביע עבורי קדרות.
צבע שחור: בכתיבתך מדגיש אותיות.
הבה נעשה סחר חליפין.
רוצה את מילותיך בציוריי.
הא לך צבעיי לכתיבתך,
ביחד נצפה בקשת בענן.

הבית לעיל מדהים: הוא מתחיל ופורש את השוני שהדובר רואה בין שניהם: ציוריו - שקשים להבנה, מול כתיבתה - שכתובות בקסם ובחן - כלומר שהוא משבח אותן, אח"כ הוא מתייחס לצבע השחור ואיך שהוא מסמל משהו שונה ביצירה של כל אחד מהם, ואז, בא הרעיון המבריק של המשורר - "הבה נעשה סחר חליפין". הוא רוצה את יכולת הכתיבה שלה, ומציע לה לעומת זה את יכולת הציור שלו, ומכאן, הוא בטוח ששניהם יכולים להמריא.

 

עד כאן, נראה שמתנהל שיח על יצירה בין שני אנשים.

והנה, הבית מטה כבר מכניס אלמנט נוסף, זו לא רק שיחה על יצירה, אלא על הקשר שלהם:

ציוריך אפופים במסתורין.
משרים הם אווירה מיסטית-כוחנית.
רק ידך יודעת את פשרם?
הכנס מילים לציורים והפכם לאיורים.
כך אדע את מחשבתך אולי מה כוונתך?

בשורות לעיל, ניתן לראות שבעצם קיים קצר מסוים בין השניים: היא מבקשת הבהרות לאיורים, רוצה לדעת את פשרם, מה הכוונות מאחוריהם.

הבט לאחור,זאת אני ללא מילים.
מביטה ומחבקת ואינני דוחקת .
תשוקתי אליך, אינה ערובה לאהבתי...
כאישה בוגרת, מבינה גם אחרת...
מטיבה אני לדעת מקומי.

בשורות מעלה היא כבר אומרת לו משהו נוסף, שהוא בעצם ניגוד למה שהדובר הציג בפתיחת השיר, הרצון שלו להתאחד. היא אומרת לו שמבחינתה יש לה רק תשוקה אליו, אבל אין בכך בהכרח אהבה, ושהיא גם מבינה שיש דבר (רק תשוקה)  כזה וגם מבינה שאולי המציאות במילא לא תאפשר לה יותר מכך, ולכן היא בוחרת להישאר רק בתחום התשוקה, ולתאר את זה בכל מיני תיאורים, כמו שמוצגים מטה:

"שמן אינו נמס במים".
אין "המשולש יכול להיות בסיס לקובייה".
דע לך! קשת בענן – בת-חלוף!
רגשותיי אינם למסחר!
אתנה-לך ללא סייג,אם תשכיל לדעת את ערכם.

והוא, הדובר, הוא עדיין חולם על קשר של אהבה - ורק איתה. למענה יהיה מוכן לעשות הכל על מנת לבנות את האהבה ביניהם מחדש, אהבה שיוכל "לגור" בה:

 

בנסיבות אלו! נמשך כמגנט אליך.
את ולא אחרת,את פשוט נהדרת.
למענך: אהפוך קובייה למבנה.
אניח משולש, לגג רעפים.
הרי לך בית למגורים.

שלושת השורות כאן לעיל פשוט מדהימים אוי ביופיים:

"למענך: אהפוך קובייה למבנה.
אניח משולש, לגג רעפים.
הרי לך בית למגורים."

איזה יופי !!

 

ובדו-משמעות - הוא אפילו רומז בתיאורים האלה על בית מגורים משותף.

 

אבל היא - בְּשלה, מתעקשת לא לפתח את זה לאהבה, ומסבירה לו שהיא לא יכולה להסתמך על מגדל קלפים, כשנראה לי שהכוונה שלה כאן היא שמצד אחד מגדל הקלפים כסמל לקשר הלא ברור ביניהם, ומן הצד השני, כסמל גם לאי האפשרות המעשית שקשר כזה בכלל יקרה, וגם למשמעות המעשית-כלכלית - שתהיה להם בכלל אפשרות אי פעם לחיות תחת קורת גג אחת.

 

 

 

רוצה את גופך אך לא אותך.
ממשחקי מילים לא נבנים בתים.
יום יבוא ותבין...אני לא בעננים!
אינני יכולה לחיות במגדל קלפים.

 

לסיכום: השיר מסמל קשר בו כל צד רואה אחת את מהות הקשר ביניהם. צד אחד שחולם על מיסוד הקשר, והצד השני שרוצה רק לספק את תשוקתו.

אנחנו לא יודעים מי כאן הצלע המשולש - האם היא נשואה - בעלה? האם הוא נשוי - אשתו?

אך מכיוון שהיא זאת שאומרת שאיננה יכולה לחיות במגדל קלפים, אני נוטה להבי שדווקא הדובר הוא הנשוי.

 

 

 

ובאשר לציור:

זיהיתי הפעם גם את משולש הרעפים הרעוע - נראים שם אמצעי חיזוק), גם את הצלע השלישית (בתוך הקוביה), וכאמור את הקוביה, שכבר רעועה גם היא. גג רעפים דומה למגדל קלפים: אחד מונח על השני.

נראה לי שהדובר הוא הפנים הזהובות, כי זו הדמות המחבקת, והדמות השנייה מפנה לדמות המחבקת את הגב (כלומר "מפנה את הגב בתרתי משמע"). גם הפרצוף שלו מחייך והפרצוף שלה זועף, ונראה לי שמצאתי גם קשת.

 

 

 

שיר נהדר במלוא מובן המילה - עם דימויים נפלאים!! כתוב נהדר!

 

 



הו...ג.ע יקרה !
כמה יפה נכנסת אל בין השורות
והמילים
והרווחים....

אהבתי ♥

גם הכתיבה וגם הציור מיוחדים, הרבה רגש מרגישים.

ובאיור הנפלא,

ראיתי איך ממשולש נוצרת קוביה,

ומתוכה צצות שתי הדמויות שנראות משלימות זו את זו.

דודי היקר,

איזה יופי של שיר!  איזה יופי של עולם דימויים עשיר!  אם הייתי פוגשת את השיר הזה ולא יודעת מי כתב אותו, לא הייתי מנחשת

בשום אופן שמדובר במשורר מתחיל. השיר הזה כתוב ברמה גבוהה מאוד, גם בצורה שהוא בנוי, וגם בעולם הדימויים שבו.

השיר הזה שונה מאוד מהשירים שהעלית עד כה, הוא שיר במלוא מובן המילה - וברמה גבוהה מאוד. כל הכבוד לך!

ברשותך, אכנס להגיב בין השורות.

סחר חליפין
(הרמוניה של ניגודים)
במכחול ובצבעים יודע אני לסחור.
בכתיבת מילים יודעת את לברור.

שתי השורות לעיל - פשוט מ-ק-ס-י-מ-ו-ת בדימויים ובדרך שהם מוצגים. יופי של פתיחת שיר.

ציוריי קשים להבנה, בהעדר מלל - הכוונה.
מילותייך בכתיבה, כתובות בקסם ובחן .
צבע שחור: בציור מביע עבורי קדרות.
צבע שחור: בכתיבתך מדגיש אותיות.
הבה נעשה סחר חליפין.
רוצה את מילותיך בציוריי.
הא לך צבעיי לכתיבתך,
ביחד נצפה בקשת בענן.

הבית לעיל מדהים: הוא מתחיל ופורש את השוני שהדובר רואה בין שניהם: ציוריו - שקשים להבנה, מול כתיבתה - שכתובות בקסם ובחן - כלומר שהוא משבח אותן, אח"כ הוא מתייחס לצבע השחור ואיך שהוא מסמל משהו שונה ביצירה של כל אחד מהם, ואז, בא הרעיון המבריק של המשורר - "הבה נעשה סחר חליפין". הוא רוצה את יכולת הכתיבה שלה, ומציע לה לעומת זה את יכולת הציור שלו, ומכאן, הוא בטוח ששניהם יכולים להמריא.

עד כאן, נראה שמתנהל שיח על יצירה בין שני אנשים.

והנה, הבית מטה כבר מכניס אלמנט נוסף, זו לא רק שיחה על יצירה, אלא על הקשר שלהם:

ציוריך אפופים במסתורין.
משרים הם אווירה מיסטית-כוחנית.
רק ידך יודעת את פשרם?
הכנס מילים לציורים והפכם לאיורים.
כך אדע את מחשבתך אולי מה כוונתך?

בשורות לעיל, ניתן לראות שבעצם קיים קצר מסוים בין השניים: היא מבקשת הבהרות לאיורים, רוצה לדעת את פשרם, מה הכוונות מאחוריהם.

הבט לאחור,זאת אני ללא מילים.
מביטה ומחבקת ואינני דוחקת .
תשוקתי אליך, אינה ערובה לאהבתי...
כאישה בוגרת, מבינה גם אחרת...
מטיבה אני לדעת מקומי.

בשורות מעלה היא כבר אומרת לו משהו נוסף, שהוא בעצם ניגוד למה שהדובר הציג בפתיחת השיר, הרצון שלו להתאחד. היא אומרת לו שמבחינתה יש לה רק תשוקה אליו, אבל אין בכך בהכרח אהבה, ושהיא גם מבינה שיש דבר (רק תשוקה)  כזה וגם מבינה שאולי המציאות במילא לא תאפשר לה יותר מכך, ולכן היא בוחרת להישאר רק בתחום התשוקה, ולתאר את זה בכל מיני תיאורים, כמו שמוצגים מטה:

"שמן אינו נמס במים".
אין "המשולש יכול להיות בסיס לקובייה".
דע לך! קשת בענן – בת-חלוף!
רגשותיי אינם למסחר!
אתנה-לך ללא סייג,אם תשכיל לדעת את ערכם.

והוא, הדובר, הוא עדיין חולם על קשר של אהבה - ורק איתה. למענה יהיה מוכן לעשות הכל על מנת לבנות את האהבה ביניהם מחדש, אהבה שיוכל "לגור" בה:

בנסיבות אלו! נמשך כמגנט אליך.
את ולא אחרת,את פשוט נהדרת.
למענך: אהפוך קובייה למבנה.
אניח משולש, לגג רעפים.
הרי לך בית למגורים.

שלושת השורות כאן לעיל פשוט מדהימים אוי ביופיים:

"למענך: אהפוך קובייה למבנה.
אניח משולש, לגג רעפים.
הרי לך בית למגורים."

איזה יופי !!

ובדו-משמעות - הוא אפילו רומז בתיאורים האלה על בית מגורים משותף.

אבל היא - בְּשלה, מתעקשת לא לפתח את זה לאהבה, ומסבירה לו שהיא לא יכולה להסתמך על מגדל קלפים, כשנראה לי שהכוונה שלה כאן היא שמצד אחד מגדל הקלפים כסמל לקשר הלא ברור ביניהם, ומן הצד השני, כסמל גם לאי האפשרות המעשית שקשר כזה בכלל יקרה, וגם למשמעות המעשית-כלכלית - שתהיה להם בכלל אפשרות אי פעם לחיות תחת קורת גג אחת.

רוצה את גופך אך לא אותך.
ממשחקי מילים לא נבנים בתים.
יום יבוא ותבין...אני לא בעננים!
אינני יכולה לחיות במגדל קלפים.

לסיכום: השיר מסמל קשר בו כל צד רואה אחת את מהות הקשר ביניהם. צד אחד שחולם על מיסוד הקשר, והצד השני שרוצה רק לספק את תשוקתו.

אנחנו לא יודעים מי כאן הצלע המשולש - האם היא נשואה - בעלה? האם הוא נשוי - אשתו?

אך מכיוון שהיא זאת שאומרת שאיננה יכולה לחיות במגדל קלפים, אני נוטה להבי שדווקא הדובר הוא הנשוי.

ובאשר לציור:

זיהיתי הפעם גם את משולש הרעפים הרעוע - נראים שם אמצעי חיזוק), גם את הצלע השלישית (בתוך הקוביה), וכאמור את הקוביה, שכבר רעועה גם היא. גג רעפים דומה למגדל קלפים: אחד מונח על השני.

נראה לי שהדובר הוא הפנים הזהובות, כי זו הדמות המחבקת, והדמות השנייה מפנה לדמות המחבקת את הגב (כלומר "מפנה את הגב בתרתי משמע"). גם הפרצוף שלו מחייך והפרצוף שלה זועף, ונראה לי שמצאתי גם קשת.

שיר נהדר במלוא מובן המילה - עם דימויים נפלאים!! כתוב נהדר!

אהבתי את סחר החליפין הזה

ולמען הדיוק
אתה סוחר עם עצמך היטב
מתרגם שיר לציור
וציור לשיר
אך למען הטקסט
יפה הרעיון של סחר החליפין