שם,בין המילים נותרתי לבד,מחפש את שאבד ליבי,ואני דומע שאלות רבות ומתכלות שאינן מוצאות מנוחה בנפשי המחכה להיות עימך במהרה.

גשם מרצד עתה מעל קורת ביתי,מחול טיפות שקופות מטשטשות זגוגיות החיים,כערפל סמיך בשעת מבחן אנושי.ואני מביט החוצה,שלוליות הנמרחות לצד הדרך,משקפות שמים אפורים המביאים מטענם אל האדמה היבשה כפיסת חיים מיוחדת.

ברקים מבויישים ניתכים לאדמה,בחילול קודש ומפהקים בקולם ציור בראשית לברית האלוהים עם האדם.

צינה חטופה משתלטת עליי,כקיפאון זמני אל מול היום האפרורי,ואני מחכה לחימום גופך החם,לתת בי שלווה קדמונית,שתיגע בי במגע אוהב.

ובין נשימות אחרונות

של פתיתי גשם

אלעיט נפשי

קרירות אחרונה

בלעדייך.

וקשת בראשית

תצבע יומי

תמונות חייך

כסיפור חדש

עולץ דפיו אהבה

ואני,

אשתובב בגשם

כמוצא אוצרות יומו

ואגיל בנפשי

חדווה ראשונה

לפינת גנך אהבה.

והגשם,עדיין יורד מרטיב מילותיי בצבע אחר,מחפש תמימותו רגע של אהבה....

וליבי,

שכה ערג

אלייך,

זימר שירת

אהבה

לפדות יומי

מגעגועייך.

ואני...כה רוצה להיות איתך...תמיד.

לאחוז באהבתך עד קץ הרגעים,ולדעת שאת כאן,בשבילי.

וליבי,רוצה אותך,לאהבך..