למה זה חייב להיות ככה? מכירים את ההרגשה, או שאתה קם בבוקר והכל ורוד ויפה, השמש זורחת לך (גם כשגשום, אפור וקר, אז היא זורחת לך בלב), הציפורים מצייצות, הכל הולך לך חלק וטוב, כולם מחייכים אליך ואתה מחייך אל העולם בחזרה?

או - מאידך גיסא אתה קם בבוקר, והכל זיפט אחד גדול. הכל מגעיל, מעצבן. הכל לא הולך, נתקל בכל דבר, שובר משהו או שני משהואים. השפיץ של הציפורן נתקע לך בבד של הבגד... רררררררר...אתה נתקע בפקק שעתיים ומקלל (טוב נו, 3/4 שעה... אבל זה גם הרבה, וזה כל יום!!!) ומישהו צורח עליך בעבודה גם כשאתה לא אשם?!

אז לפני כמה ימים היה לי יום ככה יום ככה, מה שנקרא יום עאסל יום באסל... אשכרא ככה.

קמתי באיזשהוא בוקר, היה קר וגשום ולא הייתה לי שמש בלב. נזכרתי שאני פרודה וחד הורית ואין לי גבר להשען עליו ולקבל תמיכה, ושעוד מעט נצטרך להתחיל בהליכי הגירושין המחורבנים האלה.

נזכרתי שאף אחד לא חיבק אותי בלילה ואפילו רותם העיפה לי את היד מעליה כשניסיתי לחבק אותה...שרק תהיה לי בריאה. 

נזכרתי שאני חייבת לטפל בעניין הרישיון הקבוע שלי כי עוד מעט הזמני מסתיים לי ושבבית המשפט בב"ש לענייני תעבורה לא עונים לטלפונים שלי... כאילו מסננים רק אותי... את גברת נעמה מנתניה. רק לי לא עונים, בחיי.

נזכרתי שאני צריכה לעשות את הבדיקות שפרופ' כרפ ביקש ממני כבר לפני 7 חודשים, אפילו שאין לי כרגע עם מי לעשות אח או אחות לרותם. (בכל מקרה אצטרך לעבור את הבדיקות האלה מתישהוא, הרי גם אותי מעניינת הסיבה לעובדה ששלושת העוברים האחרונים שלי בשלושת ההריונות האחרונים שלי היו עם דופק ובדיוק בשבוע 8 או 9 הדופק פסק!!).

נזכרתי שרותם, שתהיה בריאה, נכנסת לגיל מאוד מאוד קשה, שהכל היא רוצה בעצמה ולבד, גם אם אמא עומדת לאחר לכל מיני מקומות חשובים (כמו עבודה למשל...) ושאי אפשר שיעבור יום מבלי שהיא תישכב לי על הרצפה בכל מיני מקומות, תצרח ותבעט ידיים ורגליים לכל עבר ואיזה כיף זה לראות את אמא עוד יותר מתחרפנת... וגם צורחת וגם שתזיל דמעה או שתיים, מה יש...?

למטה בחניה, הטרנטע השחורה שלי נדלקת בנסיון השלישי או הרביעי או החמישי... הפסקתי כבר לספור... אחרי שיצאה לי הנשמה בערך. שמה אותה בגן. היא בוכה בצרחות אימים, לא נותנת לי ללכת (איזה מזל שאני יודעת שלא מתעללים בגן הזה!!! טפו טפו, אחרת לפי הצרחות שלה עוד הייתי מתחילה לחשוד...) נוסעת להסעה (דקה מהגן) ועוד משמרת בת שש וחצי שעות עוברת לה.

טוף, איכשהוא שרדנו את היום הזה כי הרי צריך לומר תודה על מה שיש, ולא להפסיק לחייך. ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. אני הרי אלופה בלתת עצות... חבל רק שלא לעצמי...

והגיע הערב, מקלחות, אי ארוחת ערב, (מה לעשות, להכריח אותה?!) ]פיג'מה ולשכב כמו פייגר מול צביקה הדר, אבי קושניר, או אלון גל אהובי האחד והיחיד או מה שלא יהיה באותו רגע בערוץ 22... העיקר להשכב שם מול ה-tv... אחחח תענוג. נו שויין, לפחות הגברים האלה נמצאים איתי בחדר שינה, מה רע...

ואז, בבוקר שלמחרת קמתי, מנסה לא להתחרפן כשהיא שוב לא רוצה לשתף איתי פעולה. מנסה לחייך. שמה לה דורה ב-tv והולכת להתאפר לקראת העבודה. יש לי מין חמימות שכזו בלב. הטרנטע נדלקת בנסיון השלישי הפעם (באמת, כל הכבוד!) ואנחנו נוסעות לגן. שמה אותה בגן, היא לא רוצה שאלך בלי נשיקה וחיבוק כמובן (אני מתה עליה, פשוט מתה עליה אם יש מישהו שאני מאוהבת בו אז זו היא, הבת שלי...) איזה כיף, הבוקר היא לא בוכה!!! נוסעת להסעה... מגיעה לעבודה ואז ציפציפ חברתי הטובה משכבר הימים (טוב, סה"כ חצי שנה) נמצאת איתי במשמרת. איזה כיף כשהיא נמצאת! (אני עובדת רק בקרים כי זו משרת אם וציפציפ עושה בקרים וערבים כי היא עוד קטנה :-) ועוד אין לה ילדים אז היום היא איתי...)

המשמרת עוברת לי כל כך מהר וכל הזמן יש צחוקים. חוץ מהפעמים שהאחמ"שית הנביילע הזאת עוברת לידנו וצורחת לנו באוזן. נו, זאת שהלקוחות בעצמם מבקשים ממני דרך הטלפון שתסתום.

הלוואי ויכולתי לגרום לה לסתום. אבל מה אכפת לי, שיצעקו. שיתפוצצו. שתתפוצץ גם היא. כל עוד ציפציפ לידי הכל בסדר.

עוד אסאמאס או שניים מהפרוד שלי שמזכיר לי כמה שהוא אוהב אותי וקשה לו בלעדיי אבל זה לא יכול לקרות "כי אנחנו לא מתאימים ולא מסתדרים" מי רוצה אותך בכלל??? . גם זה כבר לא שובר אותי (ממזמן) ואני ממשיכה בעבודה. אחה"צ ניגשת עם רותם שלי למשרד הרישוי והופה!!! סיוט של שנה מסתיים לו! 'כן גברת', אומרת לי הפקידה. 'תשלמי את האגרה, גשי להצטלם והרשיון הקבוע ישלח אלייך הביתה בתוך חודש!' איזה כיף!!!!! אני לא מאמינה!!! בלי לנסוע לבית המשפט בב"ש?? בלי להישפט??? מבטלים נגדי את התלונה??? מעבירים את התיק ממני אליו??? אני לא מאמינה! סוף סוף יפסיקו לטרטר אותי ואוכל לקבל את הרשיון הקבוע והנכסף שלי!!!

תעשו טובה, אם פעם מישהו ינהג ברכב שרשום על שמכם ויעשה עבירה כלשהיא, (נניח... יעבור באור אדום לצורך העניין ?!) תזכירו לו (ולעצמכם) שיטפל בעניינים האלה בדחיפות. שיעביר את הקנס על שמו, אחרת לא טוב... ממש ממש לא טוב... 

אפילו אם אתם עסוקים בלהיות בהריון, ואפילו שבהריון הזה יש בעיות ואפילו שזה החם שלכם ואפילו שלא ידעתם שהוא לא העביר את זה על שמו לפני 4 שנים.... ותחסכו לעצמכם את הכאב ראש המטורף הזה, תאמינו לי...

טוב אז אפשר לסמן עוד וי. עוד כמה סידורים באותו יום, מה שנקרא שתי ציפורים במכה אחת וכך הסתיים לו עוד יום מתיש אך נחמד.

מדהים אותי איך אפשר לעבור מקיצוניות אל קיצוניות.

איך זה שיש ימים שאני 'on top of the world' ויש ימים שבא לי פשוט להמחק מעל פני האדמה, להיעלם.. להתפוגג...

אבל טוב שאני יודעת להבדיל בין טוב ורע, בין חשוב לתפל, זוכרת את הדברים היפים שיש בעולם. ועכשיו אני מחכה ליפה הפרטית שלי שאבא שלה יחזיר אותה אליי כבר!!! אחרי כל השבת הזו. אוף. שונאת להיות בלעדיה. נו, מתי היא תשגע אותי כבר...???