כותרות TheMarker >
    ';

    העט של ענבל

    מי מגדל את הילד/ה שלכם?

    15 תגובות   יום חמישי, 23/2/12, 19:14

    הורים יקרים.

    פוסט זה הוא אישי מאד, ממני כגננת צהרון בגן עיריה.

     קרוב לודאי שאם ילדכם בן או בת 3 ומעלה, הוא כבר שם.

    הסיפור מבוסס במקור על הגן שלי עם תוספות שראיתי בגנים אחרים, שום דבר הוא לא פרי דמיוני.

    ובכן, מי מגדל את הילד שלכם?

    גננת וסייעת.

    בואו נדבר על גן שבו 30 ילדים. גננת וסייעת לפי התקן.

    הסייעת, שתפקידה הוא לסייע לגננת, וגם להיות המנקה של הגן.

    וכך הגננת עסוקה בחינוך הקבוצה,

    בואו נראה בינתיים מה קורה, בזמן שאתם, הורים יקרים, עסוקים בלפרנס.

    שלחתם את התכשיט שלכם בבוקר, נקי ומסודר ליום של 8 או 9 שעות (ישמור השם!) לגן הילדים.

    בואו נזכור שאת הגנים בנו מזמן, כשהגן שימש רק לשעות הבוקר, ללא צהרון.

    בחורף הילדים נמצאים כמעט 9 שעות סגורים בחדר.

     ילדים בני שלוש ארבע וחמש, קטנטנים שזקוקים להמון יחס אישי, חום ואהבה,

    הסייעת שביד אחת מחזיקה מטטא, ביד השניה טלפון כי בדיוק אמא התקשרה כדי להזכיר שהיום סבא יקח את הילדה או כל הודעה אחרת, צריכה ביד השלישית להחליף בגדים לילד שבמקרה נרטב כי "ברח לו",

    הגננת מפרידה בין שני ילדים שרבו בחצר והשמחה רבה.

    בינתיים בגן לשגיא נפתחו השרוכים,נירית צמאה ושכחו להביא לה בקבוק מים מהבית, ויונתן שר את השיר שלמדו בבוקר, אבל הוא התבלבל במילים ואין מי שיזכיר לו כי כולם עסוקים.

    30 ילדים. גננת אחת וסייעת אחת, שבדיוק עסוקה בלאפות עוגיות כי מחר יום המשפחה.

    אז היא במטבח והגננת נשארת לבד עם שלושים התכשיטים שלכם, הורים יקרים,

    ואחר כך אולי היא גם תצא להפסקת סיגריה.

    יום אחר יום, שנה אחר שנה, עבודה שוחקת וקשה.

    בשעה 2 הצוות מתחלף, צוות הבוקר הולכות הביתה, צוות הצהרון מגיע.

    הילדים אוכלים אוכל שמגיע בקופסאות, חלקו קצת קר, לא תמיד אפשר לחמם.

    כדי שהם יאכלו את הירקות המבושלים, אני יוצרת פרצוף מהגזר והאפונה על גבי משטח אורז.

    אחרת, פשוט האוכל לא טעים ויבורך אלוהי הקטשופ. השניצל התעשייתי לא עמד מעולם ליד בשר.

    הילדים כבר מתגעגעים לאבא ואמא, אבל הם לא אומרים את זה , כי הם יודעים שזה לא יעזור.

    "לאבא יש עבודה חשובה" אמר לי פעם איתן.

     הסברתי לו בכאב, שהוא הרבה יותר חשוב מהעבודה של אבא. חיבקתי אותו, אבל פניו היו עצובות.

    אחר כך באה מדריכה של חוג בעלי חיים. אופיר כבר לא יכול לשבת מרוכז , אז הוא משחק בשקט על השטיח.

    רינת, בת 4 עם לכה על הציפורניים ושרשרת חדשה, מחכה לאמא.

    אמא שלה עובדת בבית, ולוקחת אותה ברבע לחמש, דקה לפני שהגן נסגר.

    כשאמא שלה באה, היא בוכה.

    אמא של לירון ילדה תינוק לפני חודש. היא בבית כל היום. הילד הגדול שלה 9 שעות בגן עם עוד 30 ילדים. למה?

    אני כותבת את זה עם הרבה עצב וכאב.

    היום הוא יום המשפחה. גן הילדים הוא המשפחה שלי.

    אני והסייעת שלי מנסות לתת לילדים חום ואהבה, כמה דקות ביום לכל ילד.

    זה הכל. זה מה שאפשר.

    בסוף היום אמא של מיכל באה לקחת אותה. למיכל יש כתם של קלמנטינה על החולצה.

    היא נוזפת בי.

    שתתביש לה.

    *שמות הילדים שונו.

    הערות:

    1- יש גנים שההורים משלמים באופן פרטי לסייעת נוספת.

    2- הורים יקרים, בבקשה. אם אתם יכולים, אל תחכו לרגע האחרון. קחו את הילד/ה מוקדם ככל האפשר.

    אל תגידו לעצמכם "הילד אוהב את הגן." 8 שעות בשביל ילד זה כל כך המון!!

    3-הסייעת שלי מרויחה פחות מאלפיים ש"ח לחודש. כמה בא לה להשקיע עבור מה שהיא מרויחה?

      כמה סבלנות?

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/4/12 15:33:
      ענבל יקרה, מקסים ולצערנו כ"כ נכון. אנחנו באמת חייבות לדבר - ואם לא יצא לפני החג אז - חג שמח.
        28/2/12 21:51:
      הפתרון הכי אפשרי שאני מציעה זה לשכור סייעת נוספת בתשלום, לכל הורה זה לא יוצא מאד משמעותי והילדים מקבלים עוד זוג ידיים. אם אפשר להיעזר, לפחות פעם בשבוע בסבתא, ועוד פעם בשבוע לצאת יותר מוקדם מהעבודה, פעם אמא, פעם אבא, אפשר אולי להציל כמה שעות..
        28/2/12 08:03:
      מה שהכי מייאש בכל הפוסט המקסים הזה שבתוך ליבנו אנו יודעים שאין פתרון ממשי באופק הקרוב לבעיות שתוארו כאן... כלומר יש פתרון אבל רובנו יודעים שבסופו של דבר זו שאלה של כסף ותקציבים, אבל לא נראה שלמקבלי ההחלטות מזיז משהו בכלל... וזה מייאש!
        25/2/12 21:53:
      עצוב ואפילו טרגי. תודה.
        25/2/12 13:16:
      מודעת לעניין ואת כתבת כלכך נוגע! מקווה שיהיה שינוי גורף בכל מערכת החינוך.
        25/2/12 11:44:
      היי ענבל, נגעת בליבי ועוררת מחשבות. החזיקי מעמד!
        25/2/12 01:36:
      תיארת את זה באופן מקסים, ועכשיו אני עוד יותר שמחה שנשארתי לגדל את ילדיי בבית עד גיל 4 כמעט...חייתי אמנם בקושי כלכלי מסוים אך זה השתלם....לא קניתי מותרויות ולא יצאתי מי יודע מה, אבל אני יודעת שנתתי את הטוב ביותר לילדיי, לא הייתי רוצה לפספס אף צעד ראשון של אחד מילדיי או את המילה הראשונה שלהם בעד שום הון שבעולם.
        24/2/12 10:15:
      עצוב... כל המערכת לא רק עצובה אלא גם רקובה. כל התפיסה לא מוצלחת. נצליח לשנות? באופן אישי - שמחה שאני מורה, באופן אישי - מתוסכלת מהמערכת העקומה...
        23/2/12 23:57:
      קשה לכתוב נהדר על פוסט כל כך עצוב. ואותם ילדים מגיעים אח"כ לבית הספר ושם יש 40 ילדים בכל כיתה, במקרה הטוב 35 ילדים בכל כיתה עם מורה אחת שצריכה ללמד אותם לקרוא ולכתוב. ומשרד החינוך וגם ההורים לא הבינו ולא הפנימו שהרפורמה הטובה ביותר היא הקטנת מספר התלמידים בכל כיתה ולא מספר השעות שהמורה עובד.
        23/2/12 23:45:

      ע. - שולח חיבוק גדול מלא אהבה והערכה אמיתית! נשיקה

        23/2/12 22:46:
      חשוב מה שאת כותבת. לצערי בעידן הזה הורים רבים לא ממש רואים את הילדים שלהם. יש לא מעט ילדים שאחרי שלשה חדשי 'פינוק' בחופשת הלידה נשלחים למסגרת עם המון ילדים. עם געגועים עזים שקשה להם לבטא אותם בצורה מילולית. געגועים כל כך עזים. תודה על פוסט חשוב ובהצלחה רבה לך ולילדים שבטיפולך.
        23/2/12 20:22:
      מרגש ועצוב גם יחד. בצער רב, מערכת החינוך הממלכתית קורסת. מערכת החינוך הפרטית בפריחה והפערים החברתיים רק ילכו ויגדלו. כמה חבל!
        23/2/12 20:14:
      מאוד מרגש מה שכתבת. ליבי איתך ועלייך, לא פשוט! מאחלת לך שתזכי להערכה המגיעה לך ולילדים שיזכו לזמן איכות משפחתי אמיתי.
        23/2/12 20:01:

      צטט: לורי שם-טוב 2012-02-23 19:52:42

      את מקסימה.

       תודה:)

        23/2/12 19:52:
      את מקסימה.

      ארכיון

      פרופיל

      ענבל הופמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין