הורים יקרים.

פוסט זה הוא אישי מאד, ממני כגננת צהרון בגן עיריה.

 קרוב לודאי שאם ילדכם בן או בת 3 ומעלה, הוא כבר שם.

הסיפור מבוסס במקור על הגן שלי עם תוספות שראיתי בגנים אחרים, שום דבר הוא לא פרי דמיוני.

ובכן, מי מגדל את הילד שלכם?

גננת וסייעת.

בואו נדבר על גן שבו 30 ילדים. גננת וסייעת לפי התקן.

הסייעת, שתפקידה הוא לסייע לגננת, וגם להיות המנקה של הגן.

וכך הגננת עסוקה בחינוך הקבוצה,

בואו נראה בינתיים מה קורה, בזמן שאתם, הורים יקרים, עסוקים בלפרנס.

שלחתם את התכשיט שלכם בבוקר, נקי ומסודר ליום של 8 או 9 שעות (ישמור השם!) לגן הילדים.

בואו נזכור שאת הגנים בנו מזמן, כשהגן שימש רק לשעות הבוקר, ללא צהרון.

בחורף הילדים נמצאים כמעט 9 שעות סגורים בחדר.

 ילדים בני שלוש ארבע וחמש, קטנטנים שזקוקים להמון יחס אישי, חום ואהבה,

הסייעת שביד אחת מחזיקה מטטא, ביד השניה טלפון כי בדיוק אמא התקשרה כדי להזכיר שהיום סבא יקח את הילדה או כל הודעה אחרת, צריכה ביד השלישית להחליף בגדים לילד שבמקרה נרטב כי "ברח לו",

הגננת מפרידה בין שני ילדים שרבו בחצר והשמחה רבה.

בינתיים בגן לשגיא נפתחו השרוכים,נירית צמאה ושכחו להביא לה בקבוק מים מהבית, ויונתן שר את השיר שלמדו בבוקר, אבל הוא התבלבל במילים ואין מי שיזכיר לו כי כולם עסוקים.

30 ילדים. גננת אחת וסייעת אחת, שבדיוק עסוקה בלאפות עוגיות כי מחר יום המשפחה.

אז היא במטבח והגננת נשארת לבד עם שלושים התכשיטים שלכם, הורים יקרים,

ואחר כך אולי היא גם תצא להפסקת סיגריה.

יום אחר יום, שנה אחר שנה, עבודה שוחקת וקשה.

בשעה 2 הצוות מתחלף, צוות הבוקר הולכות הביתה, צוות הצהרון מגיע.

הילדים אוכלים אוכל שמגיע בקופסאות, חלקו קצת קר, לא תמיד אפשר לחמם.

כדי שהם יאכלו את הירקות המבושלים, אני יוצרת פרצוף מהגזר והאפונה על גבי משטח אורז.

אחרת, פשוט האוכל לא טעים ויבורך אלוהי הקטשופ. השניצל התעשייתי לא עמד מעולם ליד בשר.

הילדים כבר מתגעגעים לאבא ואמא, אבל הם לא אומרים את זה , כי הם יודעים שזה לא יעזור.

"לאבא יש עבודה חשובה" אמר לי פעם איתן.

 הסברתי לו בכאב, שהוא הרבה יותר חשוב מהעבודה של אבא. חיבקתי אותו, אבל פניו היו עצובות.

אחר כך באה מדריכה של חוג בעלי חיים. אופיר כבר לא יכול לשבת מרוכז , אז הוא משחק בשקט על השטיח.

רינת, בת 4 עם לכה על הציפורניים ושרשרת חדשה, מחכה לאמא.

אמא שלה עובדת בבית, ולוקחת אותה ברבע לחמש, דקה לפני שהגן נסגר.

כשאמא שלה באה, היא בוכה.

אמא של לירון ילדה תינוק לפני חודש. היא בבית כל היום. הילד הגדול שלה 9 שעות בגן עם עוד 30 ילדים. למה?

אני כותבת את זה עם הרבה עצב וכאב.

היום הוא יום המשפחה. גן הילדים הוא המשפחה שלי.

אני והסייעת שלי מנסות לתת לילדים חום ואהבה, כמה דקות ביום לכל ילד.

זה הכל. זה מה שאפשר.

בסוף היום אמא של מיכל באה לקחת אותה. למיכל יש כתם של קלמנטינה על החולצה.

היא נוזפת בי.

שתתביש לה.

*שמות הילדים שונו.

הערות:

1- יש גנים שההורים משלמים באופן פרטי לסייעת נוספת.

2- הורים יקרים, בבקשה. אם אתם יכולים, אל תחכו לרגע האחרון. קחו את הילד/ה מוקדם ככל האפשר.

אל תגידו לעצמכם "הילד אוהב את הגן." 8 שעות בשביל ילד זה כל כך המון!!

3-הסייעת שלי מרויחה פחות מאלפיים ש"ח לחודש. כמה בא לה להשקיע עבור מה שהיא מרויחה?

  כמה סבלנות?