כותרות TheMarker >
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    סלע החורבן

    0 תגובות   יום חמישי, 23/2/12, 21:23

    ''

     

     

    הנוסע בכביש 38 לכיוון דרום, יראה קצת אחרי צומת שמשון את בית העלמין "ארץ החיים" בצד שמאל של הדרך.  בית העלמין ממוקם על גבעה, ובפסגתה ניצב סלע שניכר שזהו אינו מקומו הטבעי.  הסלע מסותת כגוש שגובהו 2.20 מטר, רוחבו 1.80 מטר ועוביו כמטר אחד.  בצידו המזרחי ניתן להבחין בגומחה מרובעת בגובה של כתשעים ס"מ.   הסלע הוא שריד לבית בד עתיק, ותפקיד הגומחה היה להחזיק את הקורה ששימשה כמשקולת שהונחה על סלי הזיתים.  סביר להניח, שאיש מבין יצרני שמן הזית, לא העלה על דעתו איזה משמעויות יקבל בעתיד הסלע.

    ראשיתו של סלע החורבן הוא בטיולים שערך במקום זאב וילנאי ז"ל כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת.  באותה תקופה הגבעה היתה חשופה ולא מיוערת, והסלע היה בולט למרחוק.  כאשר נשאל וילנאי לפשר הסלע הוא המציא את האגדה על סלע החורבן.  לפי אגדה זו, כאשר פרץ המרד של היהודים כנגד הרומאים, הורו מנהיגי המרד לכל תושב יהודה להביא אבן גדולה לירושלים על מנת לבצרה כנגד המצור הרומי הצפוי.  אחד מאותם יהודים שנשמעו לצו היה מצאצאי שמשון הגיבור (הסלע נמצא בסמוך לאשתאול, במרחב בו פעל, לפי המקרא, שמשון הגיבור), אשר ירש את חוזקו הפיזי הרב של אביו הקדמון.  לקח אותו יהודי את הסלע הגדול והחל לצעוד לכיוון ירושלים.  כאשר הגיע לפסגת הגבעה ראה את העשן המיתמר מכיוון ירושלים, והבין שהעיר נפלה לידי הרומאים, וכעת היא עולה באש.  מרוב צער, כוחו לא עמד בו והוא התמוטט תחת משקל האבן ומת.  מאז ועד היום, מונח סלע החורבן במקום בו התמוטט האיש, ומשמש כעד אילם לחורבנה של ירושלים.  וילנאי לא רק סיפר את האגדה למטיילים עימו, הוא אף העלה אותה על הכתב, אך ייחס אותה לילדי הרטוב שכביכול סיפרו לו אותה.  מכאן אני מצטט את דבריו של וילנאי כפי שהוא מתאר בספרו "ואהבת לארצך כמוך:

    "אודה שאני בעצמי חיברתי אגדה זו, אלא שמתוך צניעותי ציינתי משפרסמתיה לראשונה בשנת תרפ"ח 1928 ששמעתיה מילדי הרטוב.  שנים רבות אחרי כן, אחרי קום המדינה נזדמן לי בוקר אחד לקרוא בעיתון ידיעה שעוררה בי הפתעה וצחוק גם יחד:  מזכיר משרד הדתות הכריז על סלע החורבן כעל מקום קדוש, והזמין אנשים נכבדים להשתתף בהכרזה חגיגית זו.  במעמד זה סיפר את האגדה שחברתי בתורת מסורת מני קדם.  הוא לא הזכיר כמובן את שמי, וגם לא מצא לנחוץ להזמינני אל טקס הקדשת הסלע שבזכותי היה לאתר קדוש".

    טקס ההכרזה על סלע החורבן כמקום קדוש נערך ביולי 1950, והוא היווה חוליה אחת בשרשרת מקומות קדושים שהוכרזו על ידי מנכ"ל משרד הדתות דאז, שמואל כהנא.   מרבית המשתתפים בטקס היו תושבי המושבים באזור, אשר קבלו ספרי תורה לישוביהם.  התושבים שיתפו פעולה באופן מלא עם משרד הדתות בנסיונותיו להפוך את האתר לאתר קדוש.  תאורי התקופה מספרים שהתושבים המקומיים נהגו להתפלל, לקרוא בתורה ולתקוע בשופר ליד הסלע.  בהמשך ספרו של ולינאי הוא מתאר את אשר התרחש בעודו מוביל סיור לסלע החורבן:

    "זמן מה אחרי כן, ואני מוביל סיור מדריכי נוער במעלה השביל המוביל אל סלע החורבן, ראיתי לפתע תימני מתושבי המושב הקרוב אשתאול, והוא רץ אחרינו נרגש וקורא.  בהדביקו אותנו ביקש מעימנו שנכסה ראשינו ונדליק נרות ליד הסלע, כי הסלע הזה הוא קדוש מדורות קדומים, מימי אבותינו זכרונם לברכה, והוא עצמו, בהגיעו לסלע נשקו בהתרגשות רבה."

    למרות ההתלהבות שגילו תושבי האזור מהמקום הקדוש שנתגלה, שלא לומר הומצא לידם, היו שחשו אי נוחות מכך.  שמואל ייבין מנהל מחלקת העתיקות (הגלגול הקודם של רשות העתיקות) טען כי "על סמך מעשיה הקים ד"ר כהנא "מקום קדוש" חדש, הועיד שמה מתיישבים חדשים מישובי הסביבה החדשים עם ספרי תורה ולהקות ילדים וברוב פאר חנך את המקום הקדוש בנאומים נמלצים, הדלקת נרות ותפילות.  המקום עצמו הוא כנראה גת עתיקה ולידה בורות מים וכנראה כמה קברים עתיקים."  משרד הדתות, הדף את הביקורת ואף טען שלאגדה יש מקורות קדומים "עד כדי כך שנוכל לבטא במקום זה את אבלינו ביום תשעה באב במקום בכותל המערבי".  (יש לזכור שבאותם ימים הכותל היה בידי ירדן, ולישראלים לא היתה גישה אליו). 

    התנגדות נוספת להכרזה על הסלע כמקום קדוש נבעה ממקום פחות צפוי.  אדם בשם חיים דרומי טען שוילנאי גנב ממנו את האגדה, לאחר שהוא העלה אותה על הכתב בשנת 1944, ושלמעשה הסלע האמיתי נמצא במקום אחר, בשדות המושב הרטוב. עוד הוא טען שוילנאי גם שיבש את שם הסלע, והשם הנכון הוא בעצם "סלע הגיבור".   מלבד הדים קלושים בתקשורת, לא היה להתנגדות זו משקל.

    היום כבר אין כמעט סממני פולחן ליד הסלע.  אני משתמש במילה כמעט, משום שבאחד מביקורי במקום, הופתעתי לראות נר זכרון מונח למרגלות האבן. 

    איך מגיעים לסלע?  כאמור הוא נמצא בתחומי בית העלמין ארץ החיים, הנמצא ליד אשתאול.  הבאים מכיון בית שמש יפנו ימינה לכביש העולה לבית העלמין, הבאים מכיון כביש מס' 1 יפנו שמאלה. בכניסה לבית העלמין, לאחר שעוברים את השער יש רחבת חניה קטנה, שם מחנים את הרכב.  בקצה המזרחי של החניה, מימין לברזים ולשלט המפרט את מיקום החלקות השונות יש מדרגות, מטפסים במדרגות וכשהן מתעקלות שמאלה לתוך חורשה קטנה, מתנתקים סוטים מהשביל ומתחילים ללכת מזרחה במעלה הגבעה עד שמגיעים לסלע.  למי שמגיע בעונה הנוכחית יש בונוס מיוחד:  מרבדי רקפות מסביב לסלע.   מי שמעוניין, יכול לנצל את ההזדמנות ולבקר את קברו של זאב וילנאי ז"ל שקבור באותו בית עלמין (גוש 7 חלקה 4). 

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה