יום קשה עבר על הרמטכ״ל בני גנץ. לא רק הפעילות במטכ״ל והדיונים האין סופיים סביב השאלה האיראנית, אלא גם המתח לקראת החלטת הבג״ץ. האם יחליט סוף סוף בית המשפט להורות על גיוס עשרות אלפי חיילים נוספים? לא שיש הרבה מה לעשות איתם, אבל אפשר יהיה לשחרר כמה אלפי ג'ובניקים ממחנה תל־השומר, השלישות, או מהקריה בתל־אביב. החברה האלה מהישיבות, יוכלו לנהל את זה לא פחות טוב. הם מוכשרים החרדים האלה, אין מה לעשות, הרהר בלבו.
השעה היתה מאוחרת כאשר הוא הגיע הביתה עייף וסחוט, ועוד לפני שהנהג כיבה את המנוע, כבר שמע במהדורת החדשות כי אכן תקוותו התגשמה. קרוב יום הגיוס הגדול. זה לא יהיה קל, אבל בסוף יצעדו האלפים לעבר הבקו׳׳ם, לקראת הפיכתם לחיילים מן המניין בצבא. לאחר אמירת שלום חפוזה, מיהר בני העייף למיטתו לישון, יום קשה לא פחות צפוי לו למחרת. שניות ספורות לאחר שנכנס למיטה, צלצל הטלפון הסלולרי, על הצג נראה שמו של הקצין הבכיר המנהל את לשכתו. גנץ נגע על מקש קבלת השיחה והלה דיווח לו כי בפתח לשכתו ממתינה פמליה נכבדה של רבנים מבוגרים המבקשים לשוחח איתו בדחיפות. הם לא מוכנים להמתין עד מחר, הסביר לו ראש הלשכה, הם רוצים לשוחח איתך כעת, עוד לפני שהתקשורת פותחת בחגיגה הגדולה.
רב אלוף גנץ זינק מהמיטה התלבש בחופזה ומיהר ללשכתו. הנהג האישי כבר לא היה במקום, ולכן הוא עצמו נהג במהירות, כדי שלא ימתינו לו יותר מדי. הסקרנות אכלה אותו בכל־פה. מה רוצים הרבנים הללו? האם הם רוצים לשכנע אותי שאתנגד לגיוס? אין כל סיכוי. תוך זמן קצר, הגיעה המכונית אל החניון המאובטח, והשומר במקום היה מופתע לראות את הרמטכ׳׳ל מגיע בשעה לא שגרתית זו, ועוד נוהג ברכב בעצמו. אולי הולכת לפרוץ מלחמה? הרהר השומר קודם שפתח את השער בפני הרמטכ״ל. תוך דקה כבר היה גנץ ליד הלשכה, מופתע לראות את המשלחת המכובדת הממתינה לו. חבל שלא תיאמתם מראש, אמר גנץ לרב הנכבד שנראה היה המבוגר מכולם, לא הייתם צריכים להמתין כל כך הרבה. הרב פתח בהתנצלות ואמר: לא ידענו שהחלטה כה חשובה תתפרסם בשעות הערב, ולכן לא הספקנו לתאם. אבל גם לא יכולנו להמתין אפילו רגע, לפני שיתחיל מסע הסתה פרוע.
הרמטכ״ל פתח את דלת לשכתו וזימן את הרבנים פנימה. לאחר שהתיישבו ביקש מהם לפתוח, ואכן אותו רב נכבד שנראה היה כראש המשלחת פתח את דבריו ואמר: אדוני הנכבד, לא הופתענו מהחלטת הבג״ץ. כל מי שמוח בקודקודו, יכול היה להבין כי הגברת בייניש, ערב פרישתה מהתפקיד, תרצה להשאיר איזה מזכרת משנות כהונתה. אם עד היום זכרו אותה רק כממשיכת דרכו של הנשיא הקודם, אהרן ברק, חקיינית ותו־לא, מהיום יזכרו אותה כמי שהעזה לנגוע בחוק של הכנסת, שכל כולו קשור ליחסי דת ומדינה, ואין לו כל נגיעה להליך שיפוטי. לכן ידענו כי ברגע המכריע, תעשה בייניש ככל שביכולתה להעביר את החוק. מה עוד עצם נוכחותם של שני שופטים חובשי כיפה סרוגה בהרכב, רובינשטיין והנדל, הבטיחה לה אוטומטית כבר שני קולות שיתמכו בהחלטתה.
לא המתנו עד לקבלת ההחלטה, כדי להיערך לקבלתה הצפויה מראש. כבר חודשים אנו מנהלים דיונים מעמיקים כיצד להתכונן לקראת ההחלטה על הגיוס, והגענו למסקנה שאין מנוס: אנחנו מוכנים לגיוס המוני של בני הישיבות, למעט כמה אלפים מהם שיישארו ללמוד בהסכמה. אנחנו מקווים שאתה מרוצה מהחלטתנו. גנץ לא הסתיר את הפתעתו. אכן, הפתעתם אותי, אמר להם. לא ציפיתי שזה ילך בקלות כל כך, אבל זהו צעד אמיץ שיביא לקירוב לבבות, אמר להם.
הרב הדובר המשיך ואמר: גיבשנו גם, כמובן, כמה תנאים מוקדמים, שרק קיומם יבטיח את הגיוס החלק, ללא כל בעיות, והצבא יתבקש להיערך מראש, קודם שאלפי בני הישיבות יתייצבו לגיוס. ברור מאליו - אמר גנץ - שנעשה כל מאמץ כדי להתכונן לקראת הגיוס ונעשה כל בקשה שתאפשר זאת, ובכן הבה ונשמע מהם התנאים שלכם. הרב הנכבד הוציא מכיסו נייר מודפס וקודם שפתח בקריאה אמר: זו רשימת בקשות בסיסית, אלמנטרית, שהצבא יצטרך לקבל אותה במלואה, והיא מופיעה לאו דווקא לפי סדר החשיבות, והנה הדברים:
א. בני הישיבות יגוייסו למסלולי פעילות, בהם לא תהיה נוכחות של בנות לחלוטין. לא בשלב החיול, לא בשלבי האימונים, ולא בשלבי הפעילות הצבאית. אף בת לא תורשה להימצא במחנות בהם יוצבו בני הישיבות, ולא יהיה לה כל קשר לאף פעילות בה ישולבו החרדים. כל מפקד שיסטה מהוראה זו, יועמד למשפט צבאי לאלתר.
ב. במהלך כל שלבי הגיוס, יהיו הוראות ברורות בעניין זמני תפילה שלש פעמים ביום, ברוח ובאורך זמני התפי־ לות המקובלים בין בני הישיבות. יתקיימו מדי יום שיעורי תורה קבועים, בלי כל קשר לפעילות מבצעית זו או אחרת.
ג. לצד כל מחנה צבאי גדול או קטן, בו יוצבו בני הישיבות, יוקם מקווה טהרה שיאפשר לכל החפץ בכך לטבול מדי יום ביומו, או מדי יום ששי. מדובר במקווה שיבנה על פי כללי ההלכה, על ידי הגופים המוסמכים לה־ קמת מקוואות. כל חייל שיחפוץ לטבול במקווה בתחילת היום, יורשה לעשות כן בפקודה.
ד. יוקם גוף כשרותי מיוחד, שיהיו חברים בו נציגים מכל גופי הכשרות המקובלים על כלל הציבור החרדי: בד״צ העדה החרדית, בד״צ שארית ישראל, בד״צ בעלז, חוג חתם סופר, הרב לנדא, הרב מחפוד, הרב רובין, הרב אפרתי, בד״צ בית יוסף, ועוד כמה גופים שנדבר עליהם בהמשך. האוכל שיסופק לחיילים, יבוא רק מאותו גוף מו־ סמך בתנאי שתימצא הבנה בין כל הגורמים, במקרה שלא ניתן יהיה לגבש גוף אחד, יוקמו כמה גופי כשרות, והצבא יתחייב לספק לכל חייל את האוכל בכשרות המועדפת עליו.
בשלב זה, כאשר הרב מקריא את רשימת הדרישות, כבר נראה הרמטכ״ל מזיע. הוא ביקש הפוגה לרגע ויצא לשתות מים קרים כדי להתאושש. כבר כעת היה לו ברור, שההחלטה על הגיוס לא תהיה קלה, והוא המתין לשמוע את רשימת הדרישות עד סופה. כאשר שב לחדר והתיישב על כסאו, המשיך הרב להקריא מתוך הדף:
ה. לצד כל יחידה בה ישולבו בני הישיבות, יוצמד רב חרדי, פוסק הלכה, שיהיה הסמכות הבלעדית להכריע בכל שאלה הלכתית שתעלה על הפרק. כל חייל שיחפוץ בכך, יוכל להציג לו כל שאלה שתעלה על הפרק בימות השבוע או בשבת, וזכותו תהיה לנהוג על פי הוראת הרב, שסמכותו תהיה מעל כל מפקד. במקביל תוקם מועצת חכמי־גדולי התורה, שהיה תהיה סמכות העל להכריע בכל ויכוח בין הפיקוד הצבאי הבכיר לבין הרבנים בשטח. אף מפקד בצבא, כולל הרמטכ״ל בעצמו, לא יהיה מוסמך לערער על החלטות המועצה. היא תהיה הריבון האחד והיחיד מול אותם חיילים, כאשר מפקדי הצבא לכל דרגיהם, יצטרכו לפעול לפי הנחיותיה.
ו. במקרה של פעילות צבאית גדולה היכולה להיות כרוכה בפיקוח נפש, אם ירצו את השתתפותם של בני הישיבות, יצטרכו מפקדי הצבא לכנס את הגוף הרבני המוסמך, להציג לפניו את כל השיקולים הביטחוניים ורק לאחר שתתקבל הכרעה בגוף זה, יורשה הצבא לפעול.
בשלב זה, נראה היה שהרמטכ״ל זקוק לרופא בדחיפות. פניו היו מכוסות בזעה קרה וכל גופו רעד. הוא איבד את שלוות רוחו הרגילה, והחל לצעוק: יצאתם מדעתכם? בצבא הרמטכ״ל הוא הריבון האחד והיחיד. כל מפקד בשטחו הוא המחליט ואין בלתו. לא רבנים יחליטו איך לפעול ומתי. לא הם יכתיבו לחיילים כיצד לנהוג. רק המפקדים.
הרבנים נותרו שלווים, והרמטכ״ל המשיך לצעוק: חשבתם ברצינות שאנחנו רוצים לגייס אתכם בהמוניכם ? אנחנו לא צריכים צרות בצבא. בקושי אנחנו מסתדרים עם חובשי הכיפות הסרוגות, שלכל הפחות עם הרבנים שלהם אפשר להגיע לפשרות. חסר לנו שיסתובבו במחנות הצבא כל כך הרבה חרדים ? בקושי הצלחנו לגרש את חבורת המרצים החרדים, שעשתה ׳שמות׳ במחזורי גיוס רבים. אנחנו רוצים אתכם כמשתמטי גיוס, כדי שהמדינה תוכל לחסוך מדי שנה מאות מיליוני שקלים מכספי התמיכה בחרדים, ולהפנות את הכסף לצבא. נמאס לנו מהמכוניות המיושנות של המפקדים הבכירים. עוד כמה מאות מיליונים, יאפשרו לנו לשדרג לרכבים נוחים יותר. אנחנו לא צריכים את החרדים בצבא, ולא יעלה על הדעת שנתאים את עצמנו לתכתיבים שלכם. תצאו מכאן מיד ותעזבו אותנו לנפשנו, סיים בצעקות רמות.
מישהו ניער אותו בכתפו וגנץ ניתר ממקומו. לידו עמד אחד מבני הבית ששאל: אבא, מה קרה? מדוע אתה צועק כל כך? מה פשר הזעה הקרה שעל המצח? בני גנץ מצא עצמו ישוב על מיטתו, רועד בכל גופו, מתקשה להתאושש מחלום הביעותים שזה עתה חלם. רוצים תגובה שלך בתקשורת, אמר הבן, וגנץ עדיין יושב על מיטתו, נטל את הטלפון והגיב: ״אנחנו בצבא יודעים לתת את כל הצרכים שמספקים לאדם אמונה״... |