יו"ר קדימה, ציפי לבני, קיימה השבוע כנס תמיכה מרשים וגדול בראש העין, בהשתתפות כ־500 מפעילי המפלגה. המספר של הפעילים שהשתתפו בכינוס לא כל כך משנה. מה שכן חשוב אלו הדמויות שהרכיבו את שולחן הכבוד. או במילים אחרות: רשימת בכירי קדימה שתומכים בלבני בפריימריס על ראשות המפלגה והתייצבו לצידה בכנס התמיכה.

רשימה זו כוללת שורה לא קטנה של חברי כנסת ובכירים, ביניהם: רוני בר־און, צחי הנגבי, חיים רמון, יעקב אדרי, נחמן שי, רחל אדטו, יואל חסון, מגלי והבה, שלמה מולה, אורית זוארץ, רוברט טיבייב ועוד. צפוף מאד שם, כשברור שכל אלה מצפים שאם בסופו של יום לבני תיבחר לראשות הממשלה, היא תתגמל אותם כראוי עם כסא מרופד ומכובד סביב שולחן הממשלה.

גם לצידו של שאול מופז מצויים לא מעט בכירים, אך הרשימה שם צפופה פחות. בין הבכירים שהתייצבו לצידו של מופז ניתן למצוא את יוחנן פלסנר, זאב ביילסקי, רוחמה אברהם, רונית תירוש ועוד. סביר להניח שבשלב כלשהו יצטרף לשם גם מאיר שטרית, ואפילו אבי דיכטר שכרגע מתמודד גם הוא, אך קיים יסוד סביר להניח שסלידתו העצומה מלבני תגרום לכך שלקראת סוף המירוץ יפרוש ויחבור עם אנשיו למחנהו של מופז.

השבוע הצטרף למחנה מופז גם הרמטכ״ל לשעבר, דן חלוץ, וכן חבר הכנסת לשעבר, אלי אפללו, שבפריימריס הקודמים עמד בראש המטה של לבני. מבחינתה של לבני, הצטרפותם של השניים למופז, ובפרט הצטרפותו של חלוץ, מהווה מכה לא קטנה ואפילו השפלה. בכל זאת, למרות כישלונו במלחמת לבנון השניה, חלוץ היה רמטכ׳׳ל ומפקד חיל אויר, ואיש אינו יכול ליטול ממנו את הרזומה המרשים הזה, שאותו הוא מביא עמו לתמיכה בשאול מופז.

אין ספק שתמיכת חלוץ מוסיפה רבות, מבחינה ציבורית, לשאול מופז. כעת מופז מוביל מחנה שבו שני רמטכ׳׳לים לשעבר (הוא עצמו וחלוץ), ואם גם דיכטר, ראש שב״כ בעברו, יגיע לשם, הרי שהם יוכלו להציג נבחרת ביטחונית מרשימה ביותר. בעוד לצידה של הגב׳ לבני אין אפילו אישיות אחת בעלת עבר ביטחוני רציני ובכיר.

בעידן של גרעין איראני, אביב ערבי, חוסר ודאות ואי בהירות מה יקרה עם מצרים והסכם השלום, שלא לדבר על מה שקורה בסוריה, לבנון וחיזבאללה, אין ספק שציבור שפוי צריך לכאורה להעדיף נבחרת ביטחונית על פני נבחרת שאינה כזו.

בכל מקרה, קשה להשתחרר מן הרושם שמרבית האישים והבכירים בקדימה, אם לא כולם, עשו ועושים את הבחירה שלהם במי לתמוך, על פי הסיכוי לקבל ג׳וב מכובד בסוף הדרך. ביום שאחרי. שזה השיקול המרכזי ולא שום שיקול אחר. כל חבר כנסת הרי רוצה להיות שר, וכל מי שסבור שמגיע לו להיות שר ויהיה שר, רוצה ושואף לזכות בתיק הכי בכיר ומכובד שניתן.

אצל לבני צפוף מאד. יש שם כבר לא מעט שהיו שרים בעבר, וברור שאם היא תזכה בראשות הממשלה, הם ימונו לשרים גם בעתיד. לפיכך, אחד כמו דן חלוץ,

בבואו לעשות את החשבון הפשוט היכן הסיכוי שלו לקבל ג׳וב טוב ובכיר יותר בעתיד, אצל לבני או אצל מופז, ברור שהבחירה שלו תיפול על מופז. שם עדיין פחות צפוף, ונותר עוד מקום על קרון הרכבת.

רצינות סלקטיבית

השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ׳ (ישראל ביתנו), נחשב לאחד השרים היעילים והטובים בממשלה. גם יחסו לציבור החרדי ולנציגיו בכנסת הוגן לחלוטין, ויש לו אוזן קשבת לתלונות המגיעות אליו בכל הקשור להתנכלות או לפגיעה בציבור החרדי, על רקע אנטי דתי או כל רקע אחר.

כשאהרונוביץ׳ עולה לדוכן הכנסת כדי להשיב להצעה לסדר, להצעת חוק, שאילתא וכדו׳, הכל יודעים שכעת הולכים לשמוע תשובה שקולה, מדודה, רצינית ואמיתית. יש בו מין רצינות כזו וכובד ראש, שמקרינים על כל הדיון בו הוא משתתף.

הציבור החרדי, בפרט באחרונה, סבל וסובל מהתנכלויות לא מעטות. החל מפגיעות בגוף, נאצות והתנפלויות, ועד הסתה של ממש כולל התבטאויות חמורות על כך שיש ליטול נשק ולירות בו ולחסל עשרות ממנו רח׳׳ל.

כל בר דעת מבין שמדובר בהתבטאויות שמקורן בהשראה שמעניקה ההסתה התקשורתית המאסיבית שהיתה נחלת הציבור החרדי בחודשים האחרונים. כל בר דעת גם מבין שאסור להקל ראש באיומים ובדברי ההסתה, משום שלמרבה הצער ישנם תמיד מטורפים ומשוגעים שיכולים להתייחס ברצינות לאותן התבטאויות מסיתות, וחלילה לקום ולעשות מעשה.

הגוף ממונה על שמירת החוק והסדר במדינת ישראל, ובעצם בכל מדינה מתוקנת, זו המשטרה. עליה מוטל לוודא שכל מסית ומדיח וכל מי שעובר על החוק, ובוודאי מי שקורא לרצח של אזרחים חפים מפשע, רק בגלל היותם חרדים או דתיים, עליו למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח, אזוק בידיו וברגליו, מפני שלום הציבור.

משטרת ישראל, כידוע, פועלת בנחישות ובדבקות כדי להגן על הציבור, אולם לעיתים מדובר בפעילות סלקטיבית ובלתי אחידה ביחס לציבורים השונים במדינת ישראל. אין כל ספק שאילו היה מתנהל מסע הסתה נגד, למשל, ציבור עורכי הדין במדינת ישראל, כולל איומים ברצח של עורכי דין, הוא היה מטופל על ידי המשטרה בכל הרצינות והחומרה הנדרשת, עד שאיש לא היה מהין ליטול חלק במסע הסתה שכזה. כך גם אילו, למשל, היה מתנהל מסע הסתה כפי שנוהל פה עד לא מכבר נגד הציבור החרדי, נגד ציבור נהגי המוניות, העדה האתיופית וכל כיוצ"ב.

מדובר היה הרי במסע הסתה ממוקד, מסע הסתה מתוקשר ביותר, כך שלמשטרה לא היתה שום בעיה לשים יד על כל מי שנטל בו חלק, ובוודאי שלא על התוקפים של אנשים חרדים והמשמיעים איומים מאיומים שונים כלפי אנשים חרדים.

לפני כחודש פנה הרב ישראל אייכלר בשאילתא בכנסת לאהרונוביץ׳, בדבר ההתקפות נגד חרדים כתוצאה ממסע ההסתה התקשורתי. אהרונוביץ׳, בדרכו הרצינית ובהבעת פנים חמורות סבר, לא הצליח לענות לגופם של הטענות שהוצגו בפניו, אך פנה לשואל ואמר לו בכל הרצינות: ״תעביר אלי דברים נקודתיים, ספציפיים, אני אבדוק תלונה לתלונה, ואני מתחייב לתת לך תשובות על כל מקרה ומקרה. בהיבט הכללי, מבירור מול משטרת ישראל עולה כי לא נרשמה עלייה באירועים שבהם הותקפו נשים או גברים מהמגזר החרדי. מכל מקום, אני, כשר לביטחון הפנים, רואה בחומרה מעשי תקיפה ואלימות, באשר הם. בהתאם לכך משטרת ישראל פועלת בנחישות כנגד כל גילוי אלימות, ללא כל קשר לזהות המעורבים. כל תלונה שתגיש לי, תעביר או בכתב או בדרך שאתה תמצא לנכון, אני מתחייב לתת לך תשובה״.

ואכן המכתב המפורט עם שמות ותאריכים על חלק מהמקרים החמורים יצא ללשכת השר, והשבוע הגיע התשובה המפורטת.

להלן פרטי התשובה:

1.         אירוע גרפיטי באשדוד (כזכור נכתב שם מוות לחרדים) נפתח תיק פלילי, טרם אותרו חשודים ולנושא ניתן סדר עדיפות גבוה.

2.         כתובת נאצה במודיעין עלית: נפתח תיק חקירה, טרם אותרו החשודים והטיפול נמשך.

3.         תקיפת ילדה בקו 4 בירושלים, נפתח תיק פלילי, נערכו פעולות חקירה רבות ומגוונות אך טרם אותר החשוד, החקירה נמשכת.

4.         תקיפה ברח׳ בר אילן: אותר חשוד במעשה אשר לוקה בשכלו ומשכך אינו בר עונשין. אחיו של החשוד התנצל בפני אמו של הקטין והביע חרטה בשמו. למחרת בקשה אמו של הקטין הנתקף לבטל התלונה. התיק נסגר.

5.         תקיפת האברך יעקב יוסף זייברט: (כזכור 14 תפרים סביב העין) נפתח תיק פלילי, טרם אותרו חשודים. החקירה נמשכת ונמצאת בעדיפות גבוהה.

אלו כידוע רק חלק מן המקרים שהציבור החרדי סבל מנחת זרועה של ההסתה. אולם עם כל הכבוד לשר אהרונוביץ׳, לרצינותו, לסבר פניו החמורות ולכובד ראשו, התשובה המפורטת הזו אין בה אלא לקבוע כי המשטרה נהגה בחובבנות ולא ביצעה עבודה יסודית. לא יתכן שכל כך הרבה תלונות ומקרים, ושום דבר. אין חשודים, אין אנשים, לא אותר כלום.

אהרונוביץ׳ והמשטרה נכשלו כישלון חרוץ במבחן התוצאה, נקודה. שום מסית, שום מכה, שום פוגע בציבור החרדי לא נמצא. האם זה מלמד על יעילותה של המשטרה, או שה״יעילות״ הזו קיימת רק כשמדובר בציבור חרדי? האם אנו עדים ליעילות ולרצינות סלקטיבית של המשטרה והממונים עליה?

כאשר אשה לא חרדית מותקפת בבית שמש, יש חמשה עצורים והמשטרה מבקשת הארכת מעצר, למרות שבסופו של דבר אף אחד מהם אינו נאשם. כך גם כשמישהו יורק או אומר איזו מילה שטותית כלפי אשה באוטובוס. אבל כשמדובר באלימות ובפגיעה בחרדים, אין חשודים, אין עצורים, אין איתורים.