רוצה לסגור איזה שהוא משהו לא סגור הרמטית, תקשיבו!
אתם חייבים להבין, זה בכלל לא משנה כמה תגידו 'איזה יופי יש לך', 'חייבים להגיד לך שאת...', 'תקשיבי, בטח היית פעם...'...
אז זהו, שכאשר אתם פונים אלי היום כדי לספר לי שאני נראית די טוב, דעו לכם שאתם עוברים דרך אותה האחת שפעם כאשר היתה ילדה, היה ניגש אליה צביר בחורים...על מנת לקחת את הטלפון של החברות.
אתם עוברים דרך ההיא שבכיתה ו' נראתה כמו אחת משיכבה מאמצת כשהיא משחקת עם בנות שיכבתה.
אתם עוברים דרך האחת שלא יכולה לשכוח שפעם היתה שקופה, רק כי מעולם לא התיישרה על הנורמה של 90 60 90...ההיא שפעם חשבה שפשוט לא מגיע לה.
דרכה אתם עוברים והיא, אותה אני אוהבת מדי מכדי להתעלם מדעתה, היא חלק ממני. |
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא סתם חומר
חומר משובח למחשבה
גם חומר למחשבה -
לגמרי חומר למחשבה יעל...
חושבת...
נכון, באמת רוח פרצים, אעשה זאת אמיר!
יאפ
שבוע נפלא חבר
היה מקסים לקרוא את זה בנג'י
היה, היה בעיקר אחד, שמחה עד היום שהוא בחיי:)
הכנות שלך כובשת
והכיף הוא שכאן אנשים לא נמדדים על פי מספר הביקורים את הפלסטיקאי
וגם לא על פי מספר כפיפות הבטן שעשו במכון שימשון
והאמת? יודעת שלא תאמין לי אבל, ההם היפים הללו, אפילו לא מאתגרים אותי אם אין הם מוכיחים דה פאקטו שיש להם הרבה מעבר למראה ואגו מנופח כשריר טרפז טרי אימון.
אתה עולה עליהם אלף מונים רק מהאופן בו אתה כותב כאן
הם בלתי נראים לידך אתה מבין?
וכן, למרות שאין לי שמץ של מושג מי אתה...בעצם מתחילה לבנות תמונה די מהימנה לטעמי ובאף אחת מהן המראה שלך לא באמת מטריד מישהו
תראה איך השארת רבים ויפים מאחור
וכן, יש גם יפים אחרים, אני בטוחה שאם טרחו לקרוא את השרשור כאן, הם נמנים איתו וגם אנשים כמותם אני אוהבת עד מאוד.
מה שאני דובר שלי באותם שנים כל הזמן הוא עמד - ולא חשוה מה ניסיתי לעשות - הוא לא ויתר - העקשן - כן וכולם צחקו עלי - גם אתן וכינויים ניו לי מכאן עד הודאה חדשה -
אבל בסופו של יום - היום למשל - אחרי כל כך בהרבה שנים -
הוא עדיין ניתב על טילו - עומד זקוף - כאילו לא חלפו השנים - בעוד חלק ניכר מידידי האבירים ממלאים פיהם מים.
אין קץ לכנפי הדימיון ארמנד....כיף כיף שאת ההשלמות לא עושה המציאות.
לקלקל? אני רוכנת על שולחן ארוחת הערב, שולחן מדוגם של כתר לאח שרתמתי את כל יכולות הבליסה הידועות שלי.
אין לי מושג על מה את מדברת...
אני אוהב אותך אך ורק כשאת מחפשת את הגומיות שנפלו לך מתחת לספה...
(:
.
כן, נראה לי שכן, הרגישות הזו בהחלט מרגיעה ....להחריד.
תודה
איזה כיף בלדד
בשמחה:)
סיגל, המון תודה על התגובה החמה
יש לי תחושה שאת יודעת שזה אף פעם לא רק סיבה אחת, פשוט בוחרים להתמקד באחת כדי לחדד תובנות לעצמנו.
שבת נעימה נעימה
גלית