וואוו, עבר הרבה זמן...

אז מה היה לנו?

האמת זו אחת התקופות הטובות בחיי.

העזיבה של העבודה הייתה הדבר הטוב ביותר שעשיתי.

ליוויתי את ביתי בת ה 6 בחופש הגדול ובמעבר לכיתה א'. לא היה לה קל ולכן אני מאוד שמחה שהייתי כאן בשבילה.

חתמתי בלשכה והחלמתי.... ממה אתם שואלים?

מהתלם...

אני לא נולדתי להיות כזו, זה חנק אותי ולא נתן לי מקום להתפתח אבל אני בטוחה שהייתי צריכה לעבור את זה בכדי שאוכל להגיע לאן שאני נמצאת בו היום.

 היום אני בתהליך לפתיחת עסק עצמאי, נעזרת בהרבה אנשים טובים ובעיקר ביועצת עיסקית מדהימה.

הלמידה מהתהליך לא תבייש שלוש שנים של מנהל עסקים :)

לראשונה בחיי אני מרגישה שלווה, שלמות ובטחון בי ובדרכי.

הפידבקים מהסביבה חזקים, רואים ומרגישים את השינוי שעברתי.

אני מאוד מתרגשת ונהנית מהמקום בו אני נמצאת,

חזרתי לחיים :)

אתמול נפטרה חברה שלי מהעבודה אחרי מלחמה של 6 שנים בסרטן, עוד לא בת 40...

מקרים כאלו תמיד מחזקים אצלי את המוטו שלי, תחייה היום כאילו זה היום האחרון שלך.

לכולנו הזמן קצוב וכולנו נסיים את המסע שלנו כאן בשלב כזה או אחר, האחריות שלנו היא למצות את השליחות שלנו כאן, למצות את עצמנו ולהנות מהדרך.

אל תדחו את המימוש של עצמכם.

כי יום שעובר, אינו חוזר.

חיו עם אצבע על הדופק (דופק האושר) 

המון אהבה

גבי