כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המסע לחקר מקורות האהבה

    רישום ביד חופשית של התבוננויות סוביקטיביות בדינמיקות של אהבה
    כל הזכויות שמורות לכותב הבלוג

    0

    פארק ציבורי, דרום מערב קנדה

    7 תגובות   יום שבת, 25/2/12, 03:03
    ''
    קרני השמש החמימות של שעת צהריים חצו את האויר הצלול וסללו שביל ירקרק זוהר בכחול של מי האגם. ילדים צהלו במרחק, ושחפים החליפו צווחות הזהרה מפני שקנאים חולפים. האיש השקט ישב על שפת המים, רגליו היחפות כמעט נוגעות באדוה הקלה שעוררה הרוח. בידו החזיק ארטיק נגוס, כשהוא שוקד על המשך השמדתו השיטתית בשיניו החזקות.
    שחף נחת לידו. נוצותיו לבנות –אפורות, מקורו צהוב, ופס אפור חוצה אותו לרוחבו. לרגע פסע בהילוך מגושם על קו המים, מביט למטה אל רגליו הצהובות, כאילו מנסה להזכר איפה ראה אותן לאחרונה, ובמשנהו פנה פניה חדה והתקרב לכדי מגע יד, מישיר מבט חצוף לתוך עיניו של האיש.
    עכשיו כבר יכול היה האיש להבחין בעיניו הקטנות, הלבנות-עכורות, שסביבן אייליינר אדום. שחף שהתרגל לחברת בני אדם, חשב האיש השקט, והשליך לעברו חלקיק אבן. השחף דילג דילוג קטן מעליה, כמי שרגיל ביחס מהסוג הזה, ואמר: "אני שמח שסוף סוף אתה נושם". האיש לא היה בטוח ששמע נכון, וזרק מבט שואל לעבר השחף.
    "כן, כן" אמר השחף, "אני מתכוון לזה. רק כשאתה מחוץ לבית אתה מצליח לנשום". האיש חשב רגע על הדברים. מתי זה קרה לו? כבר עשר שנים שהוא עוצר את הנשימה כשהוא בבית. עד שיסתדרו. הוא לא ישאיר אותם ככה. עד שהילדים יגדלו. הוא הביט שוב בשחף.
    "הם כבר גדלו, הילדים שלך", אמר השחף. "הם כבר עזבו את הבית". האיש נשם מלא ריאותיו את ריח המלח של האגם המלאכותי ששאב ממימי המפרץ. כמה נפלא לנשום ככה. חמצן, חנקן. דו תחמוצת. 
    גם אתמול, בארוחת הערב הרומנטית הגנובה מול השקיעה, הצליח לקחת כמה שאיפות עמוקות. סוזן היתה כל כך יפה בעיניה הכחולות הגדולות והבלונד הנערי, הגזור קצר סביב ראשה מאז גרושיה. כוסות היין הגבוהות, הנרות שהשתקפו בחלונות הגדולים שצפו על אורות העיר מרחוק. היא נגעה בו כמו במקרה במגפיה השחורים מתחת לשולחן, מודעת היטב לחולשותיו, פורטת על כל מיתריו. הוא הצליח לשכוח, הוא נרגע ונשימתו נפתחה אליה.
    ואז היא אמרה את ה"אבל קשר כזה לא מספיק לי" שלה, ואת ה"אני לא מוכנה להיות האשה שאתה מחביא" ,והוא שוב הפסיק לנשום, וכמעט נאנח לרווחה כשהגיע הטקסט מהבית, מחפש אותו, דואג לו.
    איש בלבוש ירקרק-ניאון על גלשן רוח חלף לידם, חותך את המים ומשאיר מאחוריו שובל ארוך. השחף נרתע לרגע, ואז חזר והביט באיש. "אל תשלה את עצמך. גם אצלה בסוף תפסיק לנשום". אמר, וניקר פרור בלתי נראה בחצץ.
    האיש נאנח עמוקות, וחריצים נחרטו במצחו. הוא נשען לאחור על מרפקיו, זרק את ראשו לאחור ועצם את עיניו, מביט בכתמי השמש הכתומים דרך עפעפיו העצומים.
    "יש מצב שאתה אולי לא צריך את המקל של הארטיק הזה? " שאל השחף.
    האיש התיז לכיוונו את המקל המרוח בשוקולד, והשחף התנפל עליו בניקורים חמדניים. 
    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/4/12 20:15:
      הוא צודק.... השחף....
        25/2/12 23:21:

      צטט: איקארוס 2012-02-25 18:35:26

      כמו שכבר נאמר קודם, נאחס של ציפור :)

       

      צטט: parole, parole 2012-02-25 15:43:24

      גבר נשוי ואישה גרושה אף פעם לא יכולים לנשום את אותה נשימה- אמר השחף:)

       

       

      אני מוחמאת.

      אני הופכת לניב.

        25/2/12 21:03:
      איזו מטפורה יפה...שאפו
        25/2/12 18:35:

      כמו שכבר נאמר קודם, נאחס של ציפור :)

       

      צטט: parole, parole 2012-02-25 15:43:24

      גבר נשוי ואישה גרושה אף פעם לא יכולים לנשום את אותה נשימה- אמר השחף:)

       

        25/2/12 15:43:
      גבר נשוי ואישה גרושה אף פעם לא יכולים לנשום את אותה נשימה- אמר השחף:)
        25/2/12 06:56:

      חחחח

       

      צטט: kruveet 2012-02-25 06:12:31

      שחפים.... נאחס של ציפור.

       

        25/2/12 06:12:
      שחפים.... נאחס של ציפור.

      ארכיון

      פרופיל

      איקארוס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין