אחד אלוהים, שני אנשים,

אין סוף נסיונות אפס הצלחות,

עשרות בגידות,

אחד חיוך מזוייף כמעט שניים

אין סוף של כמעט דמעות,  אף פעם לא יוצאות

עשרות מלקות, מכות, מלטפות

אחד מכלום

אין סוף מכמעט

עשרות קריאות לעשרות מבטים, מתעלמים

קריעה, אחת ועוד אחת, בלב, בידיים, בורידים

ראש מורכן אין סוף פעמים

עשרות כוכבים, נופלים, מתרסקים,

תמונה לחיי העלובים.

הכל אסתטי מבחוץ, מבריק, משוייף, יפה. 

מבפנים זה כמו הפנים שלכם,  דו פרצופי לא הגיוני

מבפנים זה חלול, שחור, מרוקן, כבוי, עלוב ונבוב

אנשים לא אמיתיים, מציגי אמת נביאי שקר מוכרים רבי מכר

שליחים של עצמם באדישות טהורה שולחים ידיים לפצוע, לפגוע,

מציעים להחזיק ברגעים חשובים ומרפים כשאלו מגיעים, הם מרסקים

לא נותנים, לא עוזרים ודאי שלא מקריבים.

לא מגבים, רק מסתכלים מהצד כשאני שוחה בביבים

הם שמחים למראה פנים חלקות נטולות זיפים, הם נרגעים כי להתאמץ הם לא צריכים. רואים לבחוץ, לא לבפנים.

אולי עדיף, אם היו רואים את הסימנים השחורים, את המכות, השריטות, הצלקות, הנסיונות, המלקות. הם היו אומרים מילים יפות ואז ברגע האמת מהצד מסתכלים, מסתגלים, ואת הגב מפנים