0
הם מוחים דמעה מול הסרט העצוב, הן יודעות לספר כיצד הסקס איננו מספק ללא הרגש העז שהיה ואיננו. ואפילו הגבר "החדש" יודע, שעל מנת לקלוע לטעם "החדש", חייבים לדבר על רגשות. גם הכוכבון שיש לו 14 דקות תהילה, מאוד מרגש את השופטים בתוכנית ה"מציאות" המרגשת. אין לי מספיק מרכאות במקלדת. ומי עכשיו יכול להאמין לאלימות המסווה עצמה היטב, שהרי מה פחות אלים מאשר ל"התחבר" לעצמנו ולרגשותינו, ואנחנו דואגים לכל העולם ולאישתו, ואפילו תרמנו משהו בעבודה. מי עכשיו יכול להאמין שרגישים כאלה עשויים, (ובואו נודה, קצת יותר מרק "עשויים") להתנכר לכל סבל מתוך התירוץ הקבוע שרק אם הסובל היה מקדם את עצמו מספיק, "רגיש לעצמו" קצת יותר, אנוכי קצת יותר, הכול היה מסתדר. אבל זאת האלימות המתוחכמת ביותר שהאדם המציא, לא? לפחות אחת מהן. בניגוד לברברים הידועים לנו, האלימות לא קורנת מפני הרגיש כל כך, ה"מחובר" לעצמו כל כך, ובעצם כך שליחיד יש קיום נבחן ונבדל וכל מה שהוא יודע זה לדבר על הרגשות שלו, מנוכר ומבזה כל מושג של רגישות, פרט כמובן לרגישות עצמית. ברגע האמת, אם יהיה לו אחד כזה, נשמע את התביעה הדורסנית שה"אחר" חייב להשתנות, הוא חריג מדי. וחוץ מזה, אם באמת את רוצה להיות רגישה, מה בדבר העולם האפלולי השוכן בתוכך, אליו את לעולם לא לגמרי רגישה? הוא סובל מבדידות זה זמן רב. להיות רגיש לעצמך, ואני לגמרי בעד אנוכיות ישרה, פירוש הדבר להיות רגיש גם לשתיים - שלוש מפלצות שטרם הצגת בפנינו.
|