אחד הדברים המציקים תמיד במאבקם של החלשים הוא הנטיה להגזמה ובדיה - בניסיון להעצים את המצוקה ולגרוף אהדה. אין ספק שהדיווחים מסוריה מוגזמים והמספרים שם קופצים בעשרות ובמאות כאשר בפועל לאף אחד אין מושג מה מתחולל בשטח. אין ספק שההערכות בדבר ההרוגים בשטפונות ורעידות אדמה עומדים על עשרות אלפים ולאחר הספירה - מצטמצמים לאלפים בודדים. ללא ספק - גם מניין הנפגעים בתאונות רכבות עומד על עשרות ולבסוף מסתיים בבודדים. זה בסדר להעריך, לשער ואף להגזים לעיתים - בכדי להדגיש את גודל האסון.
אבל לשקר במצח נחושה ולבדות עובדות - זו כבר הגזמה.
נתבונן למשל במשט בעזה ובחברת הכנסת (שאין לה כבר חברים שם) - גב' חנין זועבי. ניחא שהייתה שם על כל הנושאים המשפטיים וההשלכות הבעייתיות הנובעות מכך (כל נושא התקשורת עם גוף שמוגדר אויב או גוף טרור הנה בעייתית משפטית - אם כי חברי הכנסת היהודים חוטאים לא פחות מזה עם גורמי ימין קיצוני). ניחא שטענה ככה וככה אודות המטרה ההומניטרית והמטען שלא היה ולא נברא. ניחא וניחא וניחא - אבל כשזה מגיע לטענה כאילו המשט היה כולו פעילי שלום חמושים בפרחים והטענה שחיילי צה"ל ריססו אנשים ביריות וההופעות בטלויזיה הזרה שבה הגברת טענה לרצח בעיניים, זעקות "מוות לערבים", להתקפה על פעילים לא חמושים ועוד ועוד (בעוד שהצילומים אפילו של הפעילים עצמם מעידים אחרת) - זה כבר שקר בכוונת תחילה ועזות מצח. שקר שגורם לאבדן כל האמון באותו אדם ובעמדה אותה הוא מייצג - שכן אותו אדם לא בוחל בהשמצה ובדייה בכדי לגייס אהדה ובעצם איך נאמין לו אי פעם כשהוא נוטה לשקר כה רבות?
להפתעתי או שלא להפתעתי - שוב קפץ בימים אלו משהו בעיתון המקוון ששבה את מבטי: שוב, כרגיל,ח"כ ערבי - מר עיסאם מח'ול - שהשתתף בעצרת הזדהות למען אסד שאורגנה בישראל בנוכחות נציגים ערבים (שסביר להניח שהיו נשחטים על ידי אותו אסד לו פצו את פיהם בסוריה). מר מח'ול - ללא שום בושה - האשים את ישראל בארגון המהומות ואף טרח והדגיש כי אין בעצם שום מחלוקת בסוריה והכל פרובוקציה של ישראל והמערב. דברי בלע, הבל ושקר מתועב - לא זאת בלבד כי אין לו ולו שמץ של בסיס לטענה (יתכן והמערב מלבה את הרוחות בתמיכתו במידה מסויימת אך אין זו יוזמה ישראלית או מערבית ישירה), אלא שלישראל אין אינטרס שאסד יפול שכן זהו הגבול היציב והשקט ביותר שיש לישראל מזה עשרות שנים (ללא אסד, סוריה תיפול קורבן לגורמים קיצוניים והאזור יוצף פליטים). טענותיו של מח'ול הנן שוב שקר זול, עלוב וטיפש המציג את עליבותו ובורותו - מה שבהחלט איננו מכבד את מעמדו.
כמדומני מדובר באותם חברי כנסת שחיבקו את קדאפי באופורטוניזם המאפיין אותם ולאחר מכן מיהרו להוקיעו כשהבינו שפטרונם כבר איננו שמיש. לו היתה לח"כים הערבים אידאולוגיה כלשהי - הם היו ממהרים וטורחים ומגינים על עמם ועל "אחיהם", במקום לחבור לדיקטטור התורן עד נפילתו, רק בכדי להחליף מהר צד ולהוקיע אותו בן רגע שניה לאחר שהצטלמו מחובקים עמו. אדם המדלג בין פטרונים במהירות שכזו - מעיד על עצמו שהוא אופורטוניסט המנצל את סביבתו למטרותיו שלו בלבד ואין לו שמץ של ערכים או עקרונות.
טוב היה לו היו ערביי ישראל בוחרים בנציגים שיעסקו בקידום זכויותיהם, מעמדם, תקציבים עבורם, מלחמה בפשע ובאלימות וכל מיני דברים קטנים וחשובים כאלו בחיי היום-יום, במקום נציגים שייצגו את ערביי הרשות הפלשתינית העסוקים בליקוק ישבנו של הדיקטטור התורן.
|