כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    היום שאחרי - Have fun storming the Oscars

    0 תגובות   יום שני, 27/2/12, 17:03

    בסיומו של טקס האוסקר ה-84, חלפו לי בראש הרבה מחשבות. באופן מפתיע, אף אחת מהן לא הייתה קשורה ממש לזוכים והמועמדים, אלא בעיקר לטקס עצמו. צפיתי בו במכללה לאנימציה, בערב מיוחד שבו גם הרצתי לראשונה בחיי על הרגעים הפחות צפויים והיותר מוזרים של האוסקר. בהתחשב בנושא ובאיכות התמונה של הקטעים שהצגתי, אני מאמין שטוב שההרצאה התחילה רק באחת בלילה.

    בהזדמנות זו, אני מוכרח להודות לטל לוטן על הארגון וההשקעה. היה מאלף ומהנה, למרות החטיפים המלוחים המוזרים שאף אחד לא הצליח לזהות.

     

    השאלה שהכי העסיקה אותי לפני הטקס הייתה האם בילי קריסטל עדיין רלוונטי. הוא הנחה את הטקס שמונה פעמים בעבר, בעיקר בשנות התשעים. להוציא הופעה קצרה בשנה שעברה, קריסטל לא עלה על בימת האוסקר מאז 2004, הפעם הקודמת בה הנחה את הטקס. יש לו כמה שטיקים קבועים והוא חזר על כולם גם הפעם. השילוב שלו בקטעים מסרטים שונים, "קריאת מחשבות" של אנשים בקהל ומחרוזת שירים הומוריסטית על המועמדים לפרס הסרט. בעוד לא היה הרבה ספק לגבי שני השטיקים הראשונים, לא הייתי בטוח אם בילי ישיר גם השנה, בהתחשב בכך שישנם תשעה מועמדים ולא חמישה, כפי שהוא רגיל. גם גילו המתקדם העלה תהיה האם הוא עוד מסוגל לקפץ ולרקוד כבעבר.

    מתברר שכן, הוא מסוגל ועוד איך. למרות שהדבר בא על חשבון מונולוג פתיחה מסורתי, בילי קריסטל הצליח לשלב את כל תשעת המועמדים במחרוזת ואף אמר בחיוך "לא חשבתם שאוותר על זה, נכון?". בגיל 64, קריסטל הוא עדיין הדבר הכי רענן בערב האוסקר ועדיין אוכל בלי מלח את המנחים משלוש השנים האחרונות. כבר במונולוג הפתיחה, הכתה בי ההבנה שבילי קריסטל הוא מנחה האוסקר הטוב ביותר שהיה אי פעם. למרות שהוא רחוק משיא הצלחתו המסחרית, למרות שהוא בעצמו לא זוכר מתי בפעם האחרונה השתתף בסרט שקבל ביקורות חיוביות, מספיק משפט אחד שלו מ"הנסיכה הקסומה" כדי לגרום אפילו להופעת אורח של ג'סטין ביבר להראות מוצדקת. האנרגתיות ויכולת האלתור של בילי קריסטל הפכה את הטקס המסכם שנה עבשה בקולנוע, למופע מבדר וקל לצפיה. אולי הייתה זו ההופעה האחרונה שלו כמנחה ואולי, כפי שבהחלט הורגש באוויר, הוא יחזור לתפקיד זה עוד מספר פעמים, עכשיו שהוכיח שאין כמותו בהנחיית אוסקרים.

    הדבר הקרוב ביותר לתחרות בטקס, היה המאבק בין "הארטיסט" לבין "הוגו". הראשון זכה כצפוי בפרסים הגדולים של סרט, במאי ושחקן ראשי, אולם כל עוד חלקו בעיקר פרסים בקטגוריות טכניות, הוגו נראה כמו שליט בלתי מעורער. שני הסרטים יצאו עם חמש זכיות, כאשר הזכיה של הוגו בפרס האפקטים החזותיים מעצבנת אותי במיוחד. יש בו אפקטים טובים, אבל הוא נעדר את החדשנות של "כוכב הקופים: המרד" והאינטנסיביות של "הארי פוטר ואוצרות המוות – חלק 2". גם הזכיה של הוגו על הצילום הרגיזה בוודאי לא מעט אנשים, שחשבו שעמנואל לובצקי ראוי לזכות על "עץ החיים". פחות אכפת מהקטגוריה הזו, מכיוון שלא אהבתי את עץ החיים, אבל נדמה שכמו עם "אוואטר", המניע העיקרי לבחירה בהוגו הייתה התלת-מימד המוצלח במיוחד. אין לי מספיק הבנה בנושא בכדי לשפוט האם צילום טוב בתלת-מימד הוא באמת השג ראוי יותר מצילום טוב בטכניקה מסורתית, אבל נשאיר לתומכים של לובצקי לתהות לגבי זה.

    אם כבר הזכרתי את עמנואל לובצקי, הוא מאותם אנשים שהאקדמיה אוהבת להעמיד לפרסים, אבל אף פעם לא מקבל מספיק תמיכה בכדי לזכות. זו הייתה המועמדות החמישית שלו והוא טרם זכה. הוא יכול להתנחם בכך שרוג'ר דיקינס היה מועמד לאוסקר על צילום כבר תשע פעמים מבלי לזכות. עוד לוזרים בולטים השנה הם גלן קלוז, עם מועמדות ששית ללא זכיה ומלך ההפסדים, איש הסאונד גרג ראסל, שהיה מועמד השנה בפעם ה-15 ושוב הפסיד. גם ישראל ופולין ממשיכות בקרב צמוד על תואר המדינה עם הכי הרבה מועמדויות לסרט בשפה זרה ללא זכיה. התוצאה כרגע היא 10-9 לטובת ישראל. לפחות בזה אנחנו מנצחים.

    נאום הזכיה של אסגאר פראדי, במאי "פרידה", היה חכם והצליח לגעת בנושא מעמדה המדיני של איראן, מבלי להישמע מטיפני או מתגונן. הוא אמר בדיוק מה שהיה צריך, שאיראן היא מדינה בעלת תרבות והיסטוריה עשירות ושכדאי להכיר אותה מעבר לדימוי הפוליטי שלה. סביר להניח שלו יוסף סידר היה זוכה, נאום הזכיה שלו היה הרבה יותר אישי ונטול התייחסויות פוליטיות, אבל אם כבר משלבים פוליטיקה בנאום, פראדי הדגים בדיוק כיצד לעשות זאת. כמו כן, מבטא פרסי זה מצחיק.

    בכלל, האוסקר השנה היה רווי מבטאים. היו נאומי זכיה במבטא צרפתי, ניו זילנדי, איראני, פקיסטני, איטלקי, דרומי וקנדי (נגיד שיש דבר כזה). אלכסנדר פיין, אדם בעל מראה רציני להחריד, היה חביב והוסיף קצת ספרדית כבדיחה, בעוד ג'ים רש, אחד משני שותפיו לזכיה על התסריט של "היורשים", דופק לצדו פוזת דיקן קלאסית. נחמד לראות סוף סוף מישהו מצוות השחקנים של "קומיוניטי" בטקס פרסים, אפילו בתור תסריטאי. ברט מקנזי, שזכה בצדק על שיר מתוך "החבובות", יכול מבחינתי לבוא כל שנה בעקבות דבריו כי אחרי שמכירים את קרמיט, מגלים שהוא צפרדע רגיל לחלוטין ושכמו כולם בהוליווד, גם הוא נמוך יותר במציאות. לצד אלכסנדר פיין, זה בהחלט היה נאום הזכיה החביב עלי השנה.

    בפינת הנאום הלא ברור, החבר'ה שזכו על הסרט התעודי "בלתי מנוצחים" אמרו Fuck בשידור חי. הצופים בארה"ב לא שמעו את המילה, בשל הדיליי בו הטקס משודר, שמאפשר לרשת לצנזר רגעים לא מתאימים, אבל בארץ הרגע נקלט במלואו. אחרי מליסה לאו בשנה שעברה, נראה שמתחילה כאן מסורת והחל משנה הבאה, אני מציע למהמרים שביניכם לנחש באיזה נאום יפילו את ה-F-bomb הבאה.

    מריל סטריפ זכתה בפעם השלישית בחייה בפרס השחקנית הטובה ביותר. בכך הצטרפה לג'ק ניקולסון כאחת משני האנשים החיים היחידים שזכו באוסקר על משחק יותר מפעמיים. מוזר ככל שזה נשמע, ממש קשה להשיג את הפסלון הזה. מאחר ו"אשת הברזל" זכה גם על האיפור (מתוך הנחה שהגובלינים בהארי פוטר הם פשוט גמדים עם צרעת שהגיעו במקרה לסט), אני תוהה אם חברי האקדמיה באמת מבחינים בין משחק טוב לבין עבודת איפור משכנעת. דבר דומה היה כשמריון קוטיאר זכתה על "אדית פיאף: החיים בוורוד". אני חושב שהיא בהחלט הייתה ראויה לפרס, אבל הזכיה של הסרט גם בקטגוריית האיפור הראתה לדעתי שלא כל חברי האקדמיה סגורים על מה עושה את ההופעה למוצלחת כל כך.

    קשה לקבוע האם הזכיה של מריל סטריפ מפתיעה או לא. היא זכתה בפרסים קודמים ודברו עליה כמתחרה העיקרית של ויולה דיוויס, אבל התחושה הייתה שדיוויס תקח כי לסטריפ כבר יש שני אוסקרים ולמרות שעברו 30 שנה מאז הזכיה הקודמת, ברור לכולם שעוד יהיו לה הזדמנויות לקטוף את השלישי. נוסף על כך, ויולה דיוויס מגלמת דמות שיותר מתאים להזדהות איתה, אישה שחורה המרימה ראש כנגד אפליה גזעית. בהחלט דמות יותר מעוררת חיבה ממרגרט תאצ'ר. טוב, לפחות כפי שמריל סטריפ עצמה אמרה, כנראה שזו הפעם האחרונה שנראה אותה עולה לקבל את הפרס. שלוש זכיות זה בהחלט מספיק בשביל לקבע לנצח את מעמדה כאחת השחקניות הגדולות בהיסטוריה. אני עדיין חושב שהיא מוערכת יתר על המידה ומעולם לא נתנה הופעה בקליבר של אוסקר, אבל זהו רצון העם ועם רצון העם לא מתווכחים.

    חבל לי שמכל צוות השחקניות של "העזרה", דווקא אוקטביה ספנסר היא זו שזכתה באוסקר. היא אמנם נתנה הופעה שראויה למועמדות, אבל יש לדעתי לפחות שלוש שחקניות אחרות בסרט שהיו מוצלחות ממנה. לפחות עם הזכיה של כריסטופר פלאמר לא עושה רושם שמישהו מתווכח. יש הופעות טובות יותר שלא היו מועמדות, אבל מבין הנוכחים בטקס, הוא אכן היה הראוי ביותר. לא כל כך דברו על זה, אבל פלאמר הפך רשמית לזוכה המבוגר ביותר אי פעם באוסקר על משחק. הוא בן 82, רק שנתיים פחות מהאוסקר עצמו, כפי שציין בנאום הזכיה שלו. בינתיים, ז'ן דוז'רדין הוא כנראה זוכה האוסקר הראשון שנעזר בויקיפדיה לכתיבת הנאום שלו.

    הרגע המאכזב בטקס היה גם הרגע לו הכי חכיתי. באופן מצער, נודע ששני המועמדים לפרס השיר הטוב ביותר לא יבוצעו על הבמה. בשנה אחרת, זה לא היה אכפת לי, אבל כשמועמד שיר מהחבובות, זה בזבוז של זמן מסך לא לבצע אותו. כדי להרגיע, נודע שקרמיט ומיס פיגי ישתתפו בטקס. חבל שההשתתפות שלהם כללה דיאלוג קצר ולא מצחיק והצגת הדבר המיותר ביותר של הערב – הופעה של סורק דה סוליי במחווה לקולנוע. לא לגמרי ברור מה הייתה המחווה. זה התחיל עם שני אנשים שהם גם קארי גרנט וגם המטוס שרודף אחריו, עבר לסט מסרט של פריץ לאנג ואז, אנשים פשוט התחילו להרים אחד את השני בכל מיני זוויות. אני יודע שסורק דה סוליי הוא מופע מרהיב ושלא קל להשיג אותם להופיע עם קטע מקורי בשום ארוע, אבל עדיין, זה לא החבובות.

    הייתה מיני שערוריה ובעיקר דיסאינפורמציה לגבי נוכחותו של סשה ברון כהן בטקס. הוא הוזמן כחלק מצוות השחקנים של הוגו, אבל התעקש להגיע מחופש לגנרל אלאדין, הדמות שלו בסרט "הדיקטטור", אותו הוא רוצה לקדם. האקדמיה סרבה, כשהסיבה הרשמית היא חוסר רצון בקידום סרטים עצמאי על חשבונה. סיבה מוצדקת, אם כי סביר להניח שגם היותו של כהן לחלוטין בלתי צפוי כשהוא נכנס לדמות, תרמה להחלטה. היו שמועות שהזמנתו לטקס בוטלה, אלא אם יתחייב לא להופיע בדמות. מאוחר יותר, התברר שלא היו דברים מעולם וסשה ברון כהן עדיין מוזמן, רק מחכים לראות האם יכבד את הבקשה לא לקדם את הסרט בשידור חי. הוא לא צולם כלל במהלך הטקס, כך שלא ידוע האם ישב באולם בבגדי הדיקטטור, אבל ראיין סיקרסט זכה למפגש בלתי נשכח איתו על השטיח האדום. אלה בדיוק הדברים שעושים טקס אוסקר לבלתי נשכח, לא לוליינים מעופפים שאינם חבובות!

    זאק גליפיאנאקיס הפתיע אותי לטובה. הוא עלה לצד ויל פרל להגיש את פרס השיר הטוב ביותר, כששניהם לבושים חליפות לבנות תואמות ומנגנים במצילתיים. עד כה, גליפיאנאקיס הצליח בעיקר לעצבן אותי עם דמות הסטלן חסר האחריות שהוא עושה בכל הזדמנות. תמיד נדמה כאילו הוא בוחר בדרך הקלה והזולה להצחיק, אולם בטקס האוסקר, הוא ופרל הפגינו יכולות גבוהות של הומור פיזי כשנסו לפתוח מעטפה עם מצילתיים ביד. בטקס בו לא תמיד ברור מה עבר למפיקים בראש, הרגע הזה היה נקודת אור בוהקת למרחק.

    מבין המגישים, היו כמה רגעים בהחלט תמוהים. אנג'לינה ג'ולי נראתה רזה במידה חולנית. היא עדיין אחת הנשים היפות בעולם, אבל אם נטלי פורטמן נראית מלאה לעומתה, כנראה שהגיע הזמן להעלות כמה קילוגרמים. ג'ניפר לופז גרמה ללא מעט פרשנים לחכוך בדעתם האם רואים לה את הפטמה, או שזה טייפ שמחזיק את השמלה, או בכלל צל של משהו. זה קצת אירוני שבזמן הגשת פרס על עיצוב תלבושות, העיניים שלי ושל שאר הנוכחים בחדר היו נעוצות במה שנראה כמו תקלת מלתחה.

    לשיא הביזאר הגיע אמה סטון שעלתה עם בן סטילר להגיש את הפרס על האפקטים. היא נראתה היי בשני מובנים. קודם כל, היא הייתה גבוהה מסטילר בראש, כאשר השמלה הארוכה מסתירה את כפות הרגליים שלה. לא ברור אם זו הייתה אמורה להיות הדגמה לאשליה שניתן ליצור על המסך, כפי שעושים לעתים בזמן הצגת קטגוריה זו, אבל היא נראתה כאילו היא הולכת על קביים. נוסף על כך, היא לא הפסיקה לצחוק ולגרום לסטילר להראות די אומלל מהמעמד. כשנראים בשידור חי כמו מתיחה של סשה ברון כהן, הגיע הזמן להחליף מרשם.

     

    כתמיד, לא היו הרבה הפתעות באוסקר ורובן התרכזו בקטגוריות הטכניות. הטקס היה ראוותני ונוצץ, אבל גם מלווה בתחושת רטרו חזקה כשבילי קריסטל מנחה, וודי אלן ומריל סטריפ זוכים בפרסים ומורגן פרימן נושא נאום פתיחה שלאף אחד לא אכפת ממנו. אם בילי מתכוון להנחות עוד טקסים בעתיד, כדאי שיתרגל לכך שג'ק ניקולסון הוחלף בג'ורג' קלוני ושתשע הוא באמת החמש החדש, לפחות עד שישנו שוב את התקנון. עכשיו מפנים את השולחן ומתחילים לדבר על השנה הבאה. לאף אחד אין מושג מי יזכה בעוד 12 חודשים וזו תחושה מרעננת. מי האמין לפני שנה שהזוכה הגדול יהיה סרט צרפתי אלם בשחור לבן? זו בדיוק הגישה איתה פותחים עוד מחזור של אוסקר, שבאמת שום דבר עוד לא ידוע.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין