היא פגשה אותו בחלומותיה ... מעולם לא חשבה כי הוא אמיתי מעבר לדמיונה ... בכל לילה היו נפגשים בחלומות ומתנים אהבים, כפי שמעולם לא חשבה כאפשרי. בכל פעם נפגשו במקום אחר, מבלים זמנם יחדיו . הוא אחז בה בשתי ידיו הגדולות ועטף אותה אליו בחום . מחבקת ונעטפת בו כשכתפיו הרחבות כמו מגוננות עליה מכל ... נשיקותיו הרעידו את ליבה ועיקצוצים היו מורגשים בשפתיה ... מגע ידיו על גופה הרטיט את כולה עד לעמקי נשמתה ... צמרמורות חצו את גופה התחושה היתה ממשית על ידיה, כתפיה, חזה, וגבה כחשה את גופו בגופה ... בבקרים היתה מתעוררת כשחיוך על שפתיה והיא הוגה בו ... בזר המיסתורי שכבש את לילותיה והסעיר את דמיונה בימים. בכל סוף שבוע אחר הצהריים נהגה ללכת לגן לא רחוק מביתה יושבת על ספסל בפינת הגן קוראת בסיפרה ונהנית מהמקום הרגוע והשליו לעיתים פסקה מקריאתה והביטה באנשים שהיו מסתובבים בגן . ביום בהיר אחד כשהאויר היה צלול, ישבה כהרגלה בגן, בפינתה הקבועה קוראת בסיפרה, פעם בפעם הרימה את עיניה והביטה סביבה באנשים העוברים מולה ... חלקם צועדים ... חלקם רצים ... חלקם לבדם ... וחלקם בזוגות ... עצבות נאחזה בליבה למראה זוגות שעברו מולה ונראו מאושרים אהובה המיסתורי מחלומותיה עלה אל מול עיניה ... אנחה נעתקה מקירבה כשחשבה לעצמה כמה חבל כי אינו אמיתי, כי אינו ממשי מעבר לדמיונה הקודח ... לו רק יכלה לחלוק עימו את השלווה שבגן, לו רק יכלה לשבת עימו, לחבקו ולהרעיף נשיקות על שפתיו, לחוש את קירבתו הנעימה, המסעירה ... לפתע מרחוק עברה דמות גבוהה, כהת שיער ונעלמה כפי שהופיעה ... היא לא הקדישה תשומת לב רבה לעניין והמשיכה בענייניה ... בהמשיכה לקרוא בסיפרה, חשה חום רב עוטף אותה, כשמיכה חמה הכרוכה סביבה ומבעירה בה להבה ... היא נעה במקומה בחוסר מנוחה , בתחושה כאילו מישהו מביט עליה ... הרימה ראשה, כלא מבינה מה מטריד את מנוחתה, הסתכלה מסביבה ... ועיניה ננעצו בעיניים מדהימות ומהפנטות לא רחוק ממולה בפינת הגן, הזר כהה השיער שעבר ביעף מוקדם יותר עמד והביט בה ... עיניה התמגנטו למבטו ולא יכלה להסיר את מבטה ממנו ... למרות המרחק שהיה ביניהם היא הרגישה את עיניו החודרות לתוכה, וכמו מגלות את נישמתה בפניו ... היא לא האמינה למראה עיניה, ניערה את ראשה, חשבה שדימיונה מתעתע בה ... הרי זה לא יכול להיות ... הוא נראה בדיוק כמו אהובה המיסתורי בחלומותיה ... מסמיקה, הסיטה את מבטה ממנו וכשהביטה שנית הוא נעלם כלא היה . עוד המשיכה וישבה במקומה כשתחושת ספק גדולה עוברת בה ... לא יכלה להמשיך בקריאתה , עוד ישבה מביטה סביבה כלא מאמינה כאשר החל החושך לרדת, החלה צועדת חזרה לביתה .... באותו לילה לא הצליחה להירדם, התהפכה במיטתה ולא מצאה מנוחה ... הזר שראתה או שמא לא ... הסעיר את רוחה ... האם אכן ? האם ייתכן ? לא, זה לא אפשרי ... זה לא יכול להיות ... בבוקר קמה ממיטתה, התארגנה לעוד יום של שיגרה ... באותו יום בעבודתה לא הצליחה להתרכז בדבר ... הזר המיסתורי שראתה בגן הסב את תשומת ליבה מהמאורעות סביבה ... היא לא ידעה איך סוף סוף נגמר אותו יום ... חזרה במהירות לביתה , ארזה בקבוק משקה, את סיפרה, וכמה פירות ... ויצאה לגן שלא ממנהגה ... בהגיעה לפינתה הקבועה ישבה בה ... מביטה מסביבה ... מקווה ... תוהה האם לא חלום חלמה ... האם אכן ראתה את אהובה, האיש שמחייה את נפשה בלילות ... ומסעיר את דמיונה בימים ... היום נגמר ... השמש שקעה, ולא נראה לו זכר ... העצבות פשטה עליה בהאמינה כי אכן ביום שעבר דמיונה היתל בה ... לאיטה קמה והחלה משרכת רגליה לכיוון היציאה מהגן ... היא לא הבחינה וכמעט פגעה במישהו שעמד בדרכה ... בעודה ממלמלת מילת סליחה, הרימה ראשה והבחינה בעיניו ... בהרגישה שרגליה בוגדות בה, החלה מתנודדת קלות, לפני שנפלה הזר אחז בה והוביל אותה לספסל הקרוב ...
בהושיבו אותה על הספסל כשאינו מסיר את מבטו ממנה , עיניה היו מרותקות אל עיניו כמכושפת ... מילה לא נאמרה משפתיו רק המשיך להביט בה בעיניו המדהימות ... בהתקרבו אליה, ליטף את שיערה, נשק רכות לשפתיה ... ונעלם בחשיכה ... היא נשארה לשבת בוהה בחלל האויר ... ידה מונחת על שפתיה, חשה באותה תחושת עיקצוץ מוכרת ... זרועותיה בוערות ממגעו כשאחז בה לבל תיפול ... ראשה סחרחר עליה, והיא עוד רואה את עיניו מולה ...
המשך יבוא ... |