כמה מעורר התרגשות זה להיות ילד... כל העולם מלא בהפתעות ובכל פינה אפשר למצוא משהו להתרגש ממנו, ממש כאילו כמו בפעם הראשונה - השמש זורחת, הירח מלא, מטוס בשמים, ו"איזה יום שמח לי היום"... ההתלהבות של ילדים מהחיים, האופטימיות והיכולת שלהם לשחק, לדמיין, ולהיות לגמרי מעורבים בכל פעילות שהם עושים עד כדי שהם שוכחים בכלל לאכול או ללכת לשירותים (מה שנקרא בשפת הפסיכולוגיה החיובית - "זרימה", או flow) - מעוררות פליאה, השראה ואפילו, מה לעשות, קצת קנאה... מחקר מעניין, אך גם קצת מדכא, שעשה ניטור של צחוקים – מצא שילדים צוחקים בין 300 ל- 400 פעמים ביום, ומבוגרים – רק בין 10 ל- 15 פעמים ביום (!!). מה קרה לנו בדרך לבגרות שכך נעלמו להם 280 פלוס צחוקים ביממה? כמה אפשר ללמוד מהקטנים האלה שמתעוררים כל בוקר ורוצים "לבלוע" את החיים ואת מה שיש להם להציע - כמה תמימות נקייה מדאגות החיים, וכמה יכולת לראות את היופי שבדברים הקטנים. הם גם חולמים בגדול ומבחינתם הכל, ה-כ-ל אפשרי! סרן קירקגור הצטער פעם שאנחנו לא יכולים לחיות את החיים לאחור... אז אולי לא תמיד אפשר, ולפעמים גם לא כדאי, להישאר בחשיבה הפתוחה הסקרנית והילדית של גילאי 3-4, אבל היכולת לשמר את האיכויות הנדירות האלו - להיזכר מחדש ביופי של החיים בדברים הקטנים והפשוטים שאף פעם לא עולים כסף כמו שקיעה, פרח (וקשה להתעלם מפריחות הכלניות והשקד שמשתוללות עכשיו בחוץ...), חיוך וסתם "יום של חול עם בוקר כחול", לנסות להתבונן על דברים בעיניים חדשות ולא לוותר למשא של טרדות החיים שמונח על כתפינו, או בקיצור - להיזכר בילד או בילדה שבתוכנו - יכול לעשות את כל ההבדל... וכמו תמיד, זו בחירה שלנו. |