קמתי מאוחר עם כאב ראש וחוסר תכלית כואבת שנבעה מהכאב ראש שעבר אחרי קימה קטנה, שטיפת פנים וצחצוח.

לאחר מכן הלכתי לטרמפידה במצב רוח סביר כי קניתי אייפון אך לא ידעתי להשתמש במוזיקה. היה לי טרמפ מהיר, נחמד.

הלכתי לחדר קטן של בזקסטור. כמובן סגור.רק בשני ורביעי. לאחר מכן הלכתי לדואר. היה מפוצץ. יום קבלת הכסף מביטוח לאומי. לאחר שחיכיתי בסבלנות שלחתי למישהי ספר שהיא רצתה. אחרי זה אכלתי פלאפל חדרתי נחמד. עם חריף.

הבנתי בעזרת הסלקומאים שצריך להכניס יותר עמוק את האוזנייה לחור, ומשום כך יכלתי לשמוע מוזיקה. אושר. השיר הראשון, "או שזה הזמן למות" של שלמה ארצי. איזה יופי. חזרה לעמדת הטרמפים. מישהו נחמד עצר לי ולנער אתיופי טרמפ. ידה ידה ידה. אכלתי עם חבר אצל שלומי בורקה. כן כן. מוסד שכונתי בנתניה. נחמד מאוד. בורקה בתוך פיתה.

הבורקה היא סוג של בצק בשמן.