שאלה מסקרנת, ואולי קריטית מבחינתנו, היא כיצד ינהג אסד אם וכאשר יגיע למסקנה שמשטרו עומד להתמוטט. התפתחות אפשרית שכזו די מתסכלת מבחינת ישראל, שכן גם אם ישראל מנהלת מדיניות זהירה ושקולה של אי התערבות בנעשה בסוריה – לא תהיה לכך כל השפעה על שיקוליו של אסד אם לפתוח במעשי איבה כנגד ישראל. שהרי במקרה כזה תכליתה של פרובוקציה סורית כנגד ישראל תהיה לנסות ולהרגיע את המצב הפנימי ללא כל קשר לגורמי הסכסוך עם ישראל.
על רקע זה קשה להבין כיצד זה יש הסבורים שסילוקו של אסד בלבד (והחלפתו במנהיג מקרב הרוב הסוני) יפתור את הבעייה. שהרי במקרה כזה אין זה סביר שהצבא, ובמיוחד השלד העלווי שלו, ישאר על כנו כמו במצרים ויכפיף עצמו לכל מנהיגות פוליטית שתבוא במקום אסד.
הוא שאמרנו: אסד וצבאו חד הם, וסילוקו של אסד והחלפתו במנהיג סוני – משמעו תוהו ובוהו גם בצבא. ואם אסד וראשי הצבא העלווים שלו מבינים, והם מבינים, שזו תוצאת סילוקו ונפילת משטרו, שלא לדבר על הטבח הצפוי לבני עדתם – הרי שהוא וראשי הצבא שלו עלולים, באין ברירה מבחינתם, להתפתות אל המוצא האחרון ולפתוח במעשי איבה נגד ישראל בניסיון לייצב את המשטר.
וכשאלה הם פני הדברים נשאלת השאלה אם דחיקתו של אסד וראשי הצבא שלו אל הפינה, על כל הסכנות הכרוכות בכך לישראל, היא דבר רצוי מבחינתנו. העובדה שאסד טובח בבני עמו היא כמובן מזעזעת, אבל האלטרנטיבה, כפי שראינו, עלולה בהחלט להתפתח לנפילת טילים ארוכי טווח, מסוגים שונים, על הערים שלנו. |