כשנבחר השופט סלים ג'ובראן לבית המשפט העליון העליתי חשש בפני משפטן, פרופסור מכובד מאד מהאקדמיה המשפטית, שהשופט עלול להיקלע לדיון בתיקים בעייתיים, במיוחד כאלה הנוגעים למגזר הערבי, שעלולים להעמידו במבחנים אישיים קשים מנשוא.
הפרופסור הנכבד התייחס לחשש בביטול וטען שהשופט ג'ובראן הוא מהערבים שנטמעו עמוק בתוך החברה היהודית.
והנה אתמול, בסיום טקס השבעת הנשיא החדש גרוניס, בעת שכל השופטים עמדו ושרו בעיניים בורקות את ההמנון הלאומי – נפש יהודי לא המתה בלבבו של ג'ובראן פנימה. השופט ג'ובראן עמד דום כשאר חבריו - אך פיו נשאר חתום.
לעניות דעתי הדרישה שערבי – גם אם הוא שופט עליון – ישיר את התקווה היא לא פחות מהזוייה.
וזאת נוסף על העובדה שיש בה, בדרישה שכזו, משום פגיעה קשה בכבוד האדם.
אבל יותר מכך: ערבי ששר את מילות התקווה – לא רק שהוא עושה שקר עמוק בנפשו, אלא שהוא גם גורם בכך לזילות ההמנון. ממש כך. |