כל הפוסל - במומו פוסל!
איש אחד נסע במחלקה הראשונה ברכבת, הוציא סיגריה והתחיל לעשן להנאתו. "סלח לי", העיר לו אחד הנוסעים, "זה קרון של לא מעשנים", "אני יודע", הוא השיב והמשיך לעשן. השני התעצבן, יצא מהקרון וחזר כשהוא מלווה בכרטיסן. "אסור לעשן פה", אמר לו הכרטיסן, "האדון הזה אומר שהוא כבר העיר לך על זה". הוא כיבה את הסיגריה שלו, הביט לרגע באדון, ואמר לכרטיסן, "לאדון הזה אין שום זכות להעיר לי. יש לו כרטיס למחלקה השלישית והוא יושב כאן." הכרטיסן בדק את הכרטיס של השני וסילק אותו בבושת פנים. בתחנה, כששניהם יורדים, שאל האדון שסולק מהקרון, "איך ידעת שאני לא מהמחלקה הראשונה?", הוא השיב לו: "כי הכרטיס שלך בצבץ מהכיס וראיתי שהוא בדיוק כמו הכרטיס שלי…"
"כל הפוסל - במומו פוסל". לימדנו חז"ל, שכאשר אדם מעיר לך, בדרך כלל הוא נגוע באותה מידה רעה שגם לך יש. ייתכן שאצלו אולי המידה קטנה יותר, אך אם לא הייתה לו המידה הזו, כלל הוא לא היה רואה אותה אצלך, או שלפחות היא לא הייתה מפריעה לו. מעין "על ראש הגנב בוער הכובע". אני לא יודע אם זה מנחם או לא, אבל לפחות הבה נבין, שהערות הן נכונות, כי אין עשן בלי אש, אך במקום לכעוס על השני, עלינו לדעת שכתוב בספרי החסידות, שאם אדם יתקן את הדבר השלילי אצלו, הדבר ישפיע בצורה עקיפה גם על השני, שכן עם ישראל ערבים זה לזה.
|