
שבוע שעבר, יום חמישי והשבוע כבר אוטוטו נגמר, טלפון מחברה ותיקה של הורי, שכבר שנים לא פגשתי. תגיד, יש מצב שאתה יכול לפגוש אותי, היא שואלת? בטח אבל מה קרה, בוא אלי לקפה ואספר לך. אין בעיה שעה אני אצלך. שעה מאוחר יותר, על עוגה וקפה אצלה בסלון היא מספרת לי את הסיפור הבא. יש לי חברה היא אומרת, גרה כאן בבנין אנחנו חברות כבר 30 שנה. יש לה 3 בנות, השתיים הקטנות כבר נשואות והגדולה, השם ירחם לא מוכנה לשמוע על העניין, היא דווקא בחורה טובה באמת, רופאה בבית חולים במרכז הארץ, מסודרת אבל, כל בחור שמביאים להכיר לה, היא דוחה בתירוץ כזה או אחר ובאמת מביאים לה בחורים טובים, נאנחת חנה. בת כמה היא אני שואל, 35 עונה לי חנה. נו מה הבעיה היא עוד צעירה יש זמן. לא אצלם בעדה היא עונה לי. אצלם בעדה אני שואל בתימהון, כן נאנחת חנה, גרוזינים, אתה יודע, אצלם זה כבר גיל מאוחר מאוד. האחיות שלה, צעירות ממנה וכבר עם ילדים, היא עושה בושות להורים. מה הם רוצים ממני שאלתי, שתעקוב אחריה, תראה עם מי היא מסתובבת, אולי יש לה מישהו מחוץ לעדה – חס וחלילה. הבעתי את הסכמתי ומיד מיהרה חנה לקרוא לשכנתה, זו הגיעה עם תמונת הבת (באמת ניראית לא רע – בשביל העדה) מהר מאוד הסכמנו על היקף העבודה, והוחלט כי המעקב יצא לדרך ביום שני שלאחר מכן, כשהבת מסיימת משמרת לילה.
יום שני בבוקר, בשעה 6, מלווה בעוד חוקר וחוקרת, התייצבתי בפתח המחלקה בה עובדת הנבדקת שאמורה לסיים את המשמרת בשבע וחיכיתי לה. הזמן עובר והנבדקת לא יוצאת. בעשר בבוקר החלטתי להיכנס למחלקה, בדיקה מהירה מעלה כי הנבדקת עדיין במקום, יוצאים חזרה להמתנה. שעה מאוחר יותר הנבדקת יוצאת, היא הולכת ואנחנו אחריה כל אחד לדרכו, אסף החוקר שאיתי נצמד אליה ועולה איתה על האוטובוס ואילו אני וסיגי החוקרת ממהרים לרכבים שלנו ונוסעים אחרי האוטובוס. האוטובוס מגיע למרכז עיר מגוריה והנבדקת יורדת ממנו, כבר בנסיעה אסף יוצר קשר ואומר שהיא חשדנית, ברור היה שאסף לא יכול להמשיך אחריה בשלב זה. מיד שהם יורדים מהאוטובוס אסף נכנס לרכב ואני מחליף אותו בהליכה רגלית אחרי הנבדקת. כך היא מסתובבת שעתיים במרכז העיר ועולה על אוטובוס נוסף כשאני אחריה מכאן היא יורדת בבית הוריה, שם היא מתגוררת ואנו נכנסים להמתנה. הזמן חולף ובשעה חמש אחה"צ הנבדקת יוצאת בריצה וחיש מהר עולה על מונית שרות כשאני עולה מיד אחריה למונית. שוב נסיעה והפעם עוצרים בשכונה דתית בעיר. הנבדקת יורדת וחיש מהר נכנסת למקווה. מה יש לבחורה רווקה לטבול במקווה. בלית ברירה אני מחליט לשרוף את סיגי ושולח אותה לתוך המקווה. סיגי (בחורה חילונית ואתאיסטית מוחלטת) נכנסת למקווה ולאחר תחנונים לבלנית, נענית זאת ונותנת לה לטבול (כמה קללות שאני ספגתי מהחילונית האדוקה על המקווה). הזמן עובר והשתיים עדיין בפנים. כעבור שעה יוצאות השתיים יחד וסיגי שאף הגדילה לעשות והתחברה לנבדקת מציעה לה טרמפ (תבורכי סיגי לפחות לא נידחס לתחבורה ציבורית) כך סיגי ברכב שלה עם הנבדקת (לא לפני שהיא פותחת את הנייד שלה שנשמע את השיחה בינהן) ואני ואסף ברכב שלי אחריה. כך אנו נוסעים לקניון בעיר מגורי הנבדקת. שם השתיים ממשיכות לבית קפה אליו מובילה הנבדקת.
כעבור שעה השתיים נפרדות כחברות ואנו ממשיכים במעקב, סיגי שרופה אסור שהנבדקת תראה אותה ואת אסף היא ראתה יותר מידי היום וגם אותי. בלית ברירה אני ממהר לרכב וחיש קל מוריד את הזקן ושם משקפיים. שוב עולה אחריה לאוטובוס שהפעם לוקח אותנו לת"א. הנבדקת מגיעה לדיזינגוף וכאן נפגשת עם חברה השעה כבר תשע וחצי בערב. בשלב זה אני מקפיץ את דנית, חוקרת נוספת (וטוב שעשיתי כך) לאחר קפה קצר, השתיים לוקחות מונית ואנו אחריהן. חיש מהר אנו מגיעים לאיזור התחנה המרכזית הישנה והשתיים הולכות בידיים משולבות עד שהן נכנסות לחצר ושם נבלעות בתוך מרתף. בהחלטה מהירה אני ודנית מתחזים לזוג ומצויידים במצלמות סמויות, נכנסים אחריהן. מהר מאוד הבנו לאן הגענו, השתיים נכנסו לערב במועדון הדאנג'ן (לאלו שאינם יודעים מדובר במועדון סאדו – מאזו מפורסם בת"א). סריקה קצרה במועדון ואנו מוצאים את השתיים בפינה כשהן מתגפפות בעוז. מכאן ומשם, העניינים מתחממים וחיש מהר השתיים מצטרפות לאווירה הכללית במועדון שכוללת הצלפות הדדיות ועוד. לא כאן המקום לתאר מה קלטו המצלמות שלנו באותו הערב. בשעה שתיים יצאו הבנות מן המועדון, נפרדו בנשיקה והנבדקת עלתה על מונית ושבה לביתה.
למחרת, היה עלי להיפגש עם אמה של הנבדקת, לך תמסור לה את המידע שמצאנו, לא רק שבתה היקרה לסבית, אלא גם עוסקת בפעילות סאדו. למישהו מכם יש מושג מה המשמעות של הדבר אצל הגרוזינים? בלית ברירה ביקשתי מאסף להתלוות אלי לפגישה. הגענו לפגישה ומצאנו במקום את הורי הנבדקת להוטים לקבל את הדו"ח והתמונות. אסף שהביט בהורים לחש לי – באמת אבל באמת – הסרט חתונה מאוחרת הוא מציאות. |
floret
בתגובה על מאחד יוצאים שלושה
תגובות (59)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חחחחחחחחחחח אם אפגוש בה שוב אי פעם, מבטיח
תודה על המחמאה :)
אחחחחחחחחחחחחח איזה חיים :)
אכן ידידי
שבת שלום:)
המציאות עולה על כל דמיון
בברכה
עורך דין גירושין יצחק-ארז קרט
קרט ושות' – עורכי דין גירושין ודיני משפחה
טלפון: 077-4150027
פקס: 057-7961991
www.karat-law.co.il
רוצה להתגרש קבל סט כלים ומידע חיוניים למתגרש במתנה: www.karat-law.co.il/Tools
אני מחוייב ללקוח ומחוייב למסור את כל ממצאי החקירה. לא משחק עם זה. אני לא מייצר את המציאות אלא רק מתעד אותה.
אני לא שופט איש, לא את ההורים ולא את הבת. הבאתי סיפור מהחיים. במקרה המשפחה הייתה גרוזינית. אבל זו הייתה יכולה להיות גם כל משפחה מכל מוצא אחר. אני הבאתי סיפור מהחיים. לא יותר ולא פחות. מקווה שנהנית לקרוא. שתהיה שבת שלום :)
העבודה.... בעיקר משעשעת אותי.....
מוזמנת, עבודה חרא, תנאים מחורבנים, משכורת לא מי יודע מה, ועבדך הנאמן כבוס :)
כרגיל :), נהנה מתגובותיך :)
אכן, היטבת לתאר תכונות מסויימות שקיימות אצלינו. הבעיה היא רק בניצול התכונות :)
הפתעות? תלוי למי :)
מה שלומך סבתא אוסי?
אין ספק. המציאות היא הריאלטי האמיתי.
מי כמוך יודע שבפועל המחוייבות שלנו כחוקרים היא אחת כלפי לקוחותינו, אנחנו מחוייבים אליהם באמינות ונאמנות גם אם משמעות הדבר מסירת מידע לא נעים. המקום היחיד בו פגב נאמנותנו האתית ללקוח הוא במקרה וידוע בוודאות לנו שהמידע ישמש לצרכים פליליים. מבחינה מוסרית, ברור שהעדפה האישית היא לא להעביר את המידע הספציפי אבל אנחנו פועלים מתוקף חוק ואתיקה מקצועית ומחוייבים לה.
אבל ההמשך.....איך ההורים הגיבו?
מדהים שקיימים עוד דברים כאלה ( ההורים, לא הבת )
מסכימה פה עם העורך דין...איי רסט מיי קייס. הפוסט מרתק, אבל גם לי יש בעיה עם המוסריות שלו...ולא, אין לי פתרון לאיך היית צריך לנהוג. מפנימה שזה ביזנס ולא פלז'ר..
לטעמי, במקרה הזה, חטאת. זה לא סוד שאני אוהב את הסיפורים שלך ומפרגן בלי משוא פנים.
צר לי שככה אתה חש ידידי, אתה יודע שאני מעריך את הערותיך והארותיך.
מועדון/פאב/תאטרון כל מקום כזה מוגדר כמקום ציבורי מאחר והוא פתוח לכלל הציבור שרוצה להגיע אליו.
מובן וברור לחלוטין... לרגע הסתכלתי על הצד המוסרי שבעניין...ובינינו, היא חיה את החיים שלה(בשטח הציבורי), בלי לפגוע או להפריע לאף אחד.
מצטער, בדיוק נגמר.
אילן אין הבדל גדול בשני המקרים החיבור הוא לנצח :)
החוק אוסר עלינו כחוקרים לחדור לצנעת הפרט. אבל כל מה שנעשה בשטח ציבורי מותר לנו לצלם.
הדילמה המוסרית היא של הוריה שבחרו לבצע את המעקב.
אני מספק את השירות. אין לי יכולת להיות אחראי על תוצאות החקירה/מעקב.
אני מניח שהוריה לא יראו את התמונות לאיש.
בניגוד לחיסיון רופא - חולה שבו אסור לך לדון בענייני החולה כאן הכל נעשה בשטח ציבורי - מי שעושה בשטח כזה צריך לקחת בחשבון שיראו אותו.
תודה על המחמאה.
בחייך יוסי קצת הומור,
בלעדיו נמות:)
אכן:)
תשמע, הם הלקוחות הם שכרו את המעקב, המעקב כולו נעשה בשטח ציבורי. מי שלא רוצה להחשף שלא יעשה כלום בשטח ציבורי.
אין בעיה בחשיפה, מכיוון שאין בסיפור שום פרט שמזהה אותה. נלקח רק הבסיס העובדתי כל הפרטים המזהים, שונו.
כשזה מגיע ממך שמכירה לא מעט חוקרים, זו מחמאה אמיתית אז תודה :)
כן, החיים מעניינים.