מתי זה היה, עוד שרק צמחו לי שיניים, עוד לפני זמן הדיבור, ובזמן ההויה הכי אמיתית. זה היה אז... אז פחד התחיל איתי. הפך לחברי הטוב ביותר, התיישב במעמקי גופי, בנקודת האיזון שלי. מושכים אותי ימינה, פחד לקח אותי שמאלה. לוקחים אותי לאחור, פחד גרר אותי קדימה. בבית, פחד, עזר מאוד. הוא הפך אותי לתלמידה טובה, הוא איפשר לי להתנתק כשרוח כאוטית נשבה בסערה, הוא לימד אותי לקלוט סימני גוף במהירות של מאית שניה, ואני נתתי לו בית טוב. פחד ואני, זה סיפור אהבה של שנים. עברנו הכל ביחד! ומה עכשיו?... אנחנו במשבר. כי אני כבר גדולה, מסתדרת בעולם, יש לי כוחות אחרים, הפנמתי דברים, ופחד, פחד ממשיך לעשות את שלו. אני לא יודעת כל כך איך להיפרד ממנו, בכל זאת עשה איתי דרך ארוכה וטובה. ואין מה לומר, נוצרה אהבה ביני ובינו. ופחד, הוא טיפוס מופנם, כשאני מנסה לדבר איתו, הוא מתחבא. ואני לוחשת לו בשקט ומקווה שהוא ישמע: פחד, יקירי, אני אוהבת אותך, אבל זה כבר לא מתאים. גדלנו לכיוונים שונים, ואני ממש צריכה קצת ספייס. אני מבטיחה שנישאר חברים טובים. מסכים? |
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
התמונה מקסימה! תודה רבה על מילותייך:)
כתבת כלכך מדוייק ונוגע.
וזה הזכיר לי תמונה שראיתי פעם, ואני מקווה שזה בסדר מצידך, שאני מצרפת אותה לכאן.
תודה בוקבוקון. אני אסירת תודה על חברותך.
חן חן:)
תודה:)
הפחד הוא חבר טוב כשלא מפחדים ממנו.. אחד המשפטים הטובים יותר ששמעתי.
וגם כיף גדול שאת באה לבקר אותי , התגעגעתי:)
אפשר להיפגש מידי פעם, סה"כ אני לא מפנה את הגב לחברים טובים, לפעמים פחד יודע להגן. אבל נראה לי שלאט לאט ניפגש פחות...
תודה משורר:)
אם ביי פחד, אז... היי מה? דברים טובים יותר? (אמאלההההה!!!):)
אני בעד לעשות טעויות חדשות כל פעם. להיפרד מפחד, זו לא נראית לי בריחה אלא ה- התמודדות עצמה.
אף פעם לא חשבתי על זה, תודה שהראת לי את ההופכי.
כרגיל, איש חכם ויודע אתה. כנראה שכך יהיה.
תודה יקירה!