חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3664 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1062 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2344 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
ואולי...לא היו הדברים מעולם
אולי איבדתי, ברגע של פיזור הדעת, את החלק הזה בנפש. אולי, ברגע מפוקס מאוד, בחרתי להרוג אותו. אולי הוא פשוט בחר להתחבא, עמוק עמוק, לאור כל מה שהעברתי אותו, חזור והעבר, פעם אחר פעם.
דומה כי אבד לי הרגש.
מיד עם הקאת המילים האלה על הדף, עומד לי על קצה הלשון (והמקלדת) הצורך לצרף את הקלישאה השחוקה "המוצא הישר יבוא על שכרו", אבל בליבי אני יודעת, שהפעם זה לא יהיה כל כך פשוט.
לצערי, אין בי יותר את שרידי הנאיביות, פיסות התום, או אולי פשוט האמונה, כי יכול לבוא משהו, מישהו, שיוכל, בפשטות שכזו, להחזיר לי את אותו ניצוץ לעיניים. גם לא לרגע.
מאחר והנושא מסב לי סוג של צער, (לא יותר מ"סוג של" ..מאחר ואני די קהת חושים לאחרונה) נברתי לא מעט במצב החדש. ניסיתי לחפש את המקום המדויק בו הפסקתי להרגיש. הפסיק להיות לי אכפת. הפסקתי להאמין.
ככל שהבטתי יותר פנימה, התבהרה לי בוודאות אמת אחת, לא היה זה רגע ספציפי, לא הייתה זו עבודת אומן של איש, לא בהיותו ולא בלכתו.
זו הייתה פשוט אני. כאילו נזלתי החוצה, במשך שנים על גבי שנים, במין חוסר אחריות, משאירה כתמים של רגש בכל מקום, טיפות של נפש, מבלי לטרוח לעצור ולאסוף. מבלי לטרוח לעצור לרגע ולתקן את החור הזה שנפער בי. לאט, אבל בדייקנות מופלאה.
השנה וחצי האחרונה של חיי אומנם הותירה בי חותם לא פשוט. אבל לא רק היא. ככל שעובר הזמן, אני מבינה כי היא הייתה רק התוצאה של הרבה שנים אחורה. הרבה שנים, ששחקו ושחקו, כמו אבן על מים.
מסתבר שגם הבלתי אפשרי ניתן לשחיקה, אם רק יעמוד מספיק זמן, תחת החיים הנעים מעליו בתנועה מונוטונית ועיקשת.
למה בלתי אפשרי? כי אני...אני הייתי בערך כדור רגשות ענק. שק של חיוכים, סוג של צחוק מתגלגל שהפך להיות בת הקול הבלתי נפרדת שלי. אני.... הייתי.
"האם היית באמת?" השאלה הזו מצליחה לעורר בי סוג של ספק. לרגעים, אני מאמינה שהייתי באמת, החיוך ההוא. האושר ההוא. ערמת הרגש הלא מפחדת. ברגעים אחרים, אני פשוט נותנת לעצמי את הזכות להנות מהספק.
קוראת עצמי ומחייכת. חיוך של השלמה כואבת. או פשוט של השלמה.
רגע מפוכח. אולי...מפוכח מידי (?).
ואולי אין זה הרגש?, אולי זו רק היכולת לחוש בו? זו נשמעת לי דיאגנוזה פחות חמורה. יותר אופטימית. אולי, אם הוא עדיין שם, ניתן ללמוד מחדש את ההקשרים במוח, שיראו לי איך חשים בו שוב. אפילו לרגע, ככה, כדי להדליק מידי פעם, מבפנים, את העיניים.
אולי.
אולי לא.
פוסט כואב. גם כואב זה סוג של רגש לא? |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמים התערבות שזה עובר תוך רבעון?
את בפזטות ואני בדולרים
וואו....
מילים שיוצאות מ... ונכנסות הישר אל....
תודה על האבקה...במצבי הלא ריגשי...אני מאמינה גם בכאלה.
שנה נהדרת שתהיה.
כתבת בכל כך הרבה רגש....אז איך את רוצה שאאמין לך שאיבדת אותו?
וכשהזכרת את האמת
אמת א-אמונה. מ- מודעות. ת-תבונה.
ואל תגידי לי שאחת שכותבת רשימה כזאת אין לה....כי יש בך הרבה....רק נתת לזה להרדם בך...להתכבל בנינוחות מתפנקת ולאבד את הריגוש התשוקה הכמיהה...אל תאשימי אחרים בטעויותייך...כי רק אם תהיי מודעת להם(מודעות) תדעי לא לחזור על טעויות....
ובאופן זמני מכיוון שאני בעוונותי יודע לעשות קסמים....אשלח לך מאבקת הקסמים שלי שתקל עלייך את מצוקתך הזמנית....ממש זמנית....תני לעצמך להיות עצמך...ולפרוח
שנה חדשה - החלטה חדשה.
תודה על המילים.
אכן, שתהיה שנה נהדרת :)
אמנם שנה אזרחית, אבל עדיין חדשה
וכל סוף של פרק אחד הינו התחלה של דבר חדש
ועל כן, שתהיה לך שנה נהדרת ומלאה באור ואהבה
ושהחיוך לעולם יישאר על שפתייך!
בתוך תוכי...בשרידי האופטימית הניצחית שבי,
אני יודעת שאין לו ברירה, אלא להגיע, לפחות ככה..לבקר לפעמים.
תודה על המילים.
אפשר לחבק? :)
מזדהה כל כך, כאילו כתבת מתוך תוכי, כמה שזה מרגש, כמה שזה עצוב.
אני מקווה שהרגש יפתיע ויחזור, אולי אחרת..אולי שונה..אול י מאוד שונה אבל מקווה שתזהי שזה הוא..
עדן חן
תודה על המילים.
ו...כן. מין הפוך על הפוך שכזה.
וואוו, קטע שהותיר אותי עם המון מחשבות...
אבל גם כשמרגישים שלא מרגישים, זה סוג של תחושות ורגשות.
אכן. הכל בתוכי. לטוב...ולרע
:)
תודה איש
ואולי...התכלית לא הייתה ראויה מלכתחילה
ולכן..עדיף היה לה להתפוגג וללכת.
קורה, זה החיים.
משום מה הסיפור שלך נשמע כל כך מוכר...
כואב זה סוג של רגש.
אבל כואב זה גם מה שמפריע לרגשות אחרים לפרוץ.
טוב? לא טוב?
הכל תלוי בך
לכאב והאהבה יש את החיבור הכי ישיר לרגש... את לא איבדת את הרגש... הוא פשוט מציף אותך.. ואז את לא יכולה לחוות רגש... כי את מלאה, עד שזה נישפח ממך,
את לא יכולה להכיל עוד....
אבל זה יגיע.... יגיע בגדול... כי מגיעה לך......