קם ממיטה עטוף בפוך, לוגם מקפה הפוך. עומד ומביט בזווית שונה מהרגיל, מול בבואה שמחקה את תנועתי. שומר על שיווי משקל נפשי, מהרהר בלבי מה צופן עתידי. מי לא היה רוצה חיים אחרים?! שאלה שנשאלת בשגרת הימים. הרהורים ופנטזיות עלו במוחי! לברוח למציאות מדומה, ממנה אשאב תשובות במרמה. אשאל קושיות של ילד בן מאה, אילו הייתי יכול לחזור בזמן? את מה הייתי משנה? אילו השמש הייתה קרה? האם אבנים היו מניבות פירות? אילו הצפון לא היה קיים? על איזו רוח ירמיה היה מנבא? אילו הדגים היו שוחים באוויר? האם הטייסים היו דייגים?. אילו הקופים היו מגלים את דרווין? האם סרט כוכב הקופים היה נראה אחרת? אילו ילדיי היו הוריי? אילו הייתי יכול להתלבש במערומי? אילו הגברים היו יולדים ומניקים? אילו הברומטר של "טוריצ'לי " היה עובד הפוך? האם הייתה ריקנות ממלא את החסר ? אילו המתים היו חיים? את מי הינו קוברים?
מסתבר!האבסורד והאירוניה, חיים בי בהרמוניה.....
דודי רצם. מצורף איור : "במבט הפוך" אם תהפכו את התמונה! עדיין אתם תראו הפוך...
|
daniol
בתגובה על מתכונים שלי מהירקות בדוכני
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לפעמים, התבוננות הפוכה על החיים,
צובעת את קווי האופק של המציאות המדומה, בדמיון בריא.
וטוב שכך ....כי אחרת ......
הרמוניה
ועוד איזו הרמוניה
מלווה היא אותך
מלבה היא אותך
מפרה בך פה שיר
ושם ציור
או שמא להיפך...
דודי . . .
איזה שאלות!!
חייכת אותי לגמרי באבסורד, בקיצוניות.
אוהבת את הדמיון שלך והחשיבה למקומות רחוקים.
האיור מקסים, וכן, גם כשהפכתי אותו נשאר עדיין הפןך
השיר טומן בחובו שאלות פילוסופיות מהסוג שאני מניחה שכמעט לכל אחד עוברות בראש - של "אם היה כך ולא אחרת..., אז...?"
אבל לדעתי השורות שאהבתי במיוחד בשירך, גם עונות בדיוק על העניין הזה בצורה הטובה ביותר:
"הרהורים ופנטזיות עלו במוחי!
לברוח למציאות מדומה,
ממנה אשאב תשובות במרמה."
זה לא אומר שאין צורך לשאול שאלות פילוסופיות, כי אנחנו רוצים להבין דברים ולהסביר אותם לעצמנו, אבל בפועל רוב הדברים מהסוג הזה לא יוכלו לעולם להשתנות, לכן השאלות יישארו בגבול הפילוסופי שלהן.
ועוד משהו, הציור מעולה!
ועוד משהו- שאלה אחת מתוך שאלותיך משכה במיוחד את תשומת ליבי.
"מה היה קורה לו ילדיי היו הוריי?
והתשובה שלי הספונטנית הייתה - אז היו לי ההורים הכי טובים שרק אפשר להיות ( כי אני רואה איזה הורים הם לילדיהם).
שיר פילוסופי.
אני מכירה עוד פילוסוף אחד חמוד ששאל המון שאלות - קוראים לו אודי
אפשר לקרוא ולגם לשיר
זה אודי חמודי הוא ילד קטן.
גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן.
עיניים לו תכלת וראש לבנבן.
פה לו מתוק מחייך ומקשן.
שואל בלי הרף הוא: למה זה כך?
"למה ולמה" מעביר הוא בסך.
אודי חמודי, הוא בן אביטל,
שאלה ראשונה את אביהו שאל:
למה טלה עת יפתח את הפה
יודע לומר לי אך מֶה ורק מֶה?
ולמה צביה הפרה החומה
יודעת לומר לי גם מוּ וגם מָה?
אודי חמודי, הוא בן אביטל,
שאלה שניה את אביהו שאל:
למה העגל הרץ למרחב
שולח למעלה למעלה זנב.
ולמה צנונית קטנה, אדומה
שולחת זנב דק אל תוך אדמה?
אודי חמודי, הוא בן אביטל,
שאלה שלישית את אביהו שאל:
למה השמש תמיד הוא ראשון
לרדת בערב לשכב ולישון.
ולמה ירח הוא דווקא בליל
יוצא מביתו והולך לטייל?
"למה ולמה" רבות עוד שאל
אודי חמודי, הוא בן אביטל
למה אוהב כה הצל את העץ?
מבוקר עד ערב אצלו הוא רובץ.
למה בורח הצל מהאור -
השמש מציץ בו, נסוג הוא אחור.
למה הרוח מכה אילנות?
ולמה בוכים כה יונים ויונות?
למה כנפיים ניתנו רק עוף? -
ועוד הוא שואל בלי קץ ובלי סוף.
אך תענהו אם כך ואם כך -
ו"למה" חדש אז מפיהו יצמח.