כנפי פז של זריחות מעטות האירו פניה של ילדה אבודה, לוטפות ראש תלתלים ועיניים זולגות דמעה. בת קול תועה בינות השקיעות הרבות, ללא חמלה לשאת את כאב המשא על השכמות. בשבילי האינסוף זוג ידי תום בהיסוס נפרשות, לחיבוק מנת אושר ואהבה הן כמהות. באמתחתן שפע של אוצרות נתינה, אך אין דורש להן בממלכה העזובה. בלילות אין רקיע העקבות כושלות, ובעצב המכרסם של שממת המדבר הולכות ודועכות. המבט מושפל באין מנוס מצליפות שוט הבדידות, נאחז בכוחות רפים בגלידי השפיות. © כל הזכויות שמורות לעדנה בורוכוב גרינשטיין |
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
.
שיר עצוב מאד..
בלי חיבוק בלי אהבה
וכל כך הרבה רצון לתת
חג שמח ידידתי היקרה
והמילים דומעות בעצבות..
מקווה במהרה חיבוק של או[ש]ר....*
אולי נחוצה קצת אבקת קסם