כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קשקשת ברשת

    נועם טען שכולם בקפה וגם אני צריכה ד'מרקר.
    אז החלטתי לטעום.
    אמריקנו עם חלב קר. דל. תודה.
    תוך התמוגגות מקריאת בלוגרים מקצועניים, עולה בי תחושה עזה של "רוצה גם כזה! רוצה גם!"
    נזכרת שפעם דווקא ממש אהבתי לכתוב. מתישהו בין התקופה ההלניסטית לשלטון העותומאני.
    נו. נראה מה תייצר הנוצה האלקטרונית שלי... :)
    (יולי 2007)

    0

    מלחמת המינים ופרס נובל לשלום.

    2 תגובות   יום חמישי, 1/3/12, 15:08

    ''

     

    כבר כתבו הכל על רווקי/רווקות העיר.

    הבנים על הבנות, הבנות על הבנים,

    כבר כינו אותם שרוטים-שרוטות, פצועים-פצועות, עב"מים,

    כבר חילקו לכל הטייפ-קאסטים, כבר קיטלגו בכל הכותרות;

    הרווק הנצחי/השפוי/הצעיר,

    הגרוש הטרי/שמיצה/פלוס שניים/מינוס אשך,

    הנשוי/הנוכל/הבוגד/המלייאן...

     

    כבר ניסחו בלשון מושחזת את כל תחלואי האגו, בעיוורון דבשת, כהיו מוכי גלאוקומה טרמניסטית.

     

    בקורסים מתקדמים מלמדים נשים כיצד להיות הנסיכה שכל גבר מאחל לעצמו.

    בסמינרים מתוחכמים מלמדים גברים כיצד להפוך לאמן פיתוי, כזה הגורם לכל אישה להמתין לו, מריירת, בשירותים ליד.

     

    נראה כאילו בכל יום נולדות עוד טכניקות, מוכתרים עוד מנטורים, נמכרים עוד גאדג'טי תקשורת ואינספור אפליקציות... אבל התקשורת האמיתית גוססת.

    האמת הפשוטה שוקעת ועוד רגע נעלמת לתמיד בביצה הטובענית.

     

    אז תעצרו הכל. אני רוצה לרדת!


    זה לא הולך להיות עוד מאמר חובט, ציני, סופיטיקייטד ומ-אגניב.

    זו צעקה ותחינה.

     

    (BTW המאמר פונה לגברים, אבל זה רק משום שאני אישה. בינינו, זה תופס לחלוטין גם לבנות המין היפה).

     

    אז,

    לא רוצה הסברים מורכבים על עבר קשה, שריטות, מכות חיים, פוסט-טראומה ואי-אילו פתולוגיות של הפרעות גבוליות.

    כולנו היינו, טעמנו, חווינו, נכווינו.

    לא רוצה שיגדירו לי מחדש את מה שפעם ידעתי באופן טבעי, מהותי ועמוק.

    רוצה פשטות.

    רוצה אינטימיות.

    רוצה בסביבתי ולצידי את האמיצים דיים לבחור בכך.

     

    את זה שיודע לומר פשוט, בלי תחכום, מניפולציות וסרקזם: "אני רוצה..", "אני מתגעגע..", "נעים לי..", "חסרת לי..", "אני מצטער..".

     

    לא רוצה שתאמר לי שאני שמרנית מידי, מקובעת מידי, דעתנית מידי, קשה מידי או הנדוש עד בחילה "לא זורמת".

     

    לא רוצה שההסבר לכך שלא אנסתי אותך כהמשך ישיר לנשיקה, יהיה נעוץ בהיותי "אייס-קווין". הנסיון לגרום לי להוכיח אחרת הוא לעג לאינטיליגנציה (שלך. לא שלי).

     

    לא רוצה את זה, שבזכות האינטלקטואל המפותח, יודע גם לנסח את כל האמור לעיל באוצר מילים מפואר ומשפטים מורכבים, לכדי טיעונים הגיוניים. לכאורה.

     

    לא רוצה את זה, ששתי אותיות אקסטרא במילת מתאר לרגש, יגרמו לו להוציא בחגיגיות שלט מע"צ "כאן חופרים".

     

    כמעט התבלבלתי לרגע... אבל רק כמעט.

     

    אז כעת, הנח לי בבקשה לספר לך (ולך וגם לך) מהי אינטימיות (בעיניי....)

     

    קירבה. 

    כזו המאופיינת באמפטיה, אכפתיות, דאגה, עניין, רצון אמיתי לעשות טוב לאחר, כנות, הבנה, הקשבה, פתיחות והמון כבוד והכלה.

    אה... והבעה של כל זה כמובן.

    לא. אלו לא רק מילים.

    תקרא שוב. כל אחת ואחת מהן.

    תקראי גם את.

    כל מילה מגלמת בתוכה משמעות עמוקה ויתרה מכך- התנהגות שלמה (הזכויות על המשפט הזה שמורות בהערכה לד.נ).

    גם אלוהי האינטימיות נמצא בפרטים הקטנים.

    נכון. זה לא קורה בדייט ראשון-שני-שלישי. זה תהליך. אבל הוא צריך להתחיל מתישהו...בהתחלה.

    ונכון. אינטימיות מגלמת בתוכה גם מגע, חום, תשוקה, מיניות, יצרים.

    אבל בעולם רגשי מתוקן זו אמורה להיות התוצאה. לא הגורם.

     

    גם אם נתת לו הרגע את הבלואו-ג'וב הכי טוב שהוא קיבל אי-פעם או הצלחת לפקוד אצלה את כל 7 הנקודות + מולטי מתמשך, לא מעיד כי מתקיימת ביניכם אינטימיות.

    ואגב, אם היתה כזו, הרי שעוצמת המתואר היתה עולה ליניארית.

     

    כדי לייצר אינטימיות אמיתית צריך להיחשף,

    ללא כל חשש כי הצד השני יעשה שימוש בחולשה וינצל לרעה נקודות תורפה.

    ללא כל תחושה כי הצד השני אטום לרגישויות או מייחס את השימוש בעוקצנות כלפיהן- להומור.

    אינטימיות לעולם לא תיווצר במקום בו מתקיים מאבק כוחות, יריבות עויינת (סמויה כגלויה) ותחרותיות.

    לעולם.

     

    אז איך פאקינג אתם רוצים זוגיות?!

     

    מלחמת המינים הפכה למלחמת כוחות אמיתית.

    מי יכתוב בשנינות גדולה יותר כמה דפוק המין השני.

    מי יכתיב כללי משחק מתוחכמים יותר להפעלת מניפולציות להשגת יעדים....

     

    אז עצרו גם אתם לרגע את הכל.

    תניחו את החרבות.

    במיוחד אלו שבקצה לשונכם.

     

    זו חרב פיפיות.

     

    תפסיקו למכור לעצמכם ולצד השני אגדות אורבניות-מודרניות-פסבדו-ליברליות.

    הדרך לפתח אינטימיות אינה דו-כיוונית.

    כן, כן, למרות שזה הצליח לכם פעם ויש לכם גם חבר-אח-אח, שהזדיין עם חברה שלו בשירותים של הפינגווין והיום הם נשואים + 2.7.

    עורו והריחו את הקפה או את העשן שנדבק לקירות המעופשים בבר השכונתי. זה לא עובד.

     

    מתחזקת המגמה של חזרה לטבע, חשיבה אקולוגית וכאלה. בואו נעשה את זה גם.

    בואו ננסה קצת אחרת.

    גם אם זה נראה הזוי, תלוש ולא טבעי בבית הגידול בו אתם מקננים (איפשהו בין כיכר מילאנו למתחם בזל...).

    הרי אתם שבים ומתלוננים וכותבים וטוענים שניסיתם כבר הכל, אז מה 'כפת לכם להשתתף בעוד ניסוי קטן?..

    כדרכו המיוחדת של הטבע הוא יבצע עבורכם "ברירה טבעית" וינפה כל מה שאינו מתאים לכם (ואם תורשה לי מעט רוחניקיות) ינפה מה שאינו מתאים ל"שורש נשמתכם"...

    מי המעוניין במשחקים ימשיך לקבל אותם ב"מגרש שלו" ולא יקח חלק בניסוי (בספק אם הגיע למאמר או שומו שמיים קרא עד כאן...)

     

    בואו ננסה, אולי אפילו נתחיל רק בקטנה.... לדוגמא: בא לך לדבר איתה? תתקשר.

    את מתגעגעת? תגידי (אתם יודעים מה, שלחו סמיילי קטן עם נשיקה).

    היה לכם כיף? תשתפו (לא את החברים. אותה/ו).

    תחמיאו. תפרגנו. תתעניינו.

    תביעו.

    את האמת שלכם.

    ותפסיקו כבר לפחד, לחשב ולחשבן.

    די. זה הכי טארן-אוף שיש.

     

    תנו לצד השני להרגיש שהוא לא "עוד אחד" ולא "על הדרך" וכזה ש"מסתדר לכם"

    [אגב, אם הוא בדיוק כזה עבורכם, פשוט היו כנים ושחררו אותו לדרכו. הוא כבר ימצא את המכסה, המחבת או פשוט את זה שיזהה בו בדיוק את מה שהוא חיפש!].

    תנו לצד השני את התחושה שעשיתם לפחות קצת מאמץ על מנת לגרום לו לחוש שהוא במחשבותיכם. 

    אין צורך בתריסר וורדים כל שעה עגולה או פירוטכניקה מורכבת.

    ג'סטה צנועה של תשומת לב.

    היא לא שווה אפילו את המאמץ הזה? יש עוד לפחות אלף כמוה?... שחרר. היא לא האישה שלך.

     

    אני מניחה שגם אחרי הפוסט הזה, יהיה מי שיבחר לראות בי לא מציאותית,

    בעלת ציפיות שאינן תואמות את דורנו וזמננו,

    או סתם "חופרת".

    זה בסדר. אני לא נעלבת.

    אתה פשוט לא מ'שורש נשמתי'.

    בשונה ממך, יהיה מי שיקרא ויזהה בי את מה שהוא מכיר בדיוק מתוך עצמו.

    ואפילו יאהב את המראה הזו.

     

    הוא ידע לזהות אינטימיות בליטוף, בצחוק משוחרר, בהשתטות, בגילוי לב, בהתעצצות רגועה על הספה, ברוך.

    ולהעריך.

     

    אז תעצרו הכל. אני רוצה לרדת.

    ואני גם רוצה לזכות בנובל ל'שלום בין המינים'.

     

    אתם יודעים מה... עזבו פרסים, תביאו רק שלום.

     

    --------------------------------------------------------------------------------------

     

    תוספות מאוחרות כתוצאה משאלות אינבוקס נוקבות:

    *אז מה בדיוק את יכולה ללמד בקליניקה שלך את ה"רווקים/רווקות" אם לך עצמך אין תשובות...??!!

    לא הרבה. אני יכולה לעזור אך ורק בדבר אחד. לגלות את האמת הפנימית. לעצמך. לגלות אומץ ולהתאמן באהבה.

    דרוש הרבה מאד אומץ כדי להיות מסוגלים לבטא את האמת הפנימית החוצה. בייחוד אם אינה 'מיינסטרימית' קלאסית. גם אם אינה מיושרת קו עם העדר. ולעשות זאת ברוך, עם אהבה עצמית, קבלה וסליחה.

    את זה אני יודעת ללמד.

    לזווג זיווגים זו כבר עבודתו של היושב מעלה. ואינני מתערבת בסמכויות לא לי....


    ולשאלה נוספת:

    *איפה נכנס כאן "הסוד", כוח המחשבה וכל הממבו-ג'מבו הזה שאת מאמינה בו?

    בכל נשימה.

    זה כאן. משפיע. לטוב ולפחות טוב.

    אני לא אטומה, אני חשופה, בדיוק כמו כולם, לכוח ההמון, למחשבות, לטרדות היום-יום, לחולשות... למסה הקריטית שמשפיעה על הכלל. ובעיניים מפוקחות אני יודעת לזהות ולהודות ש"בני מיני", אלו שמדברים באותה השפה בה נהוג לדבר ב"כוכב" שממנו באתי, הולכים ומתמעטים.

    מבחירה בהירה, אינני מוכנה לוותר. לא עלי ולא עליו.

    על זה שמעבר לפינה  :)
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/12/12 21:20:
      חזר :-)
        5/3/12 08:05:
      מוזר. הגבתי פה לפני כמה ימים. נעלם :-(

      פרופיל

      אתי בר-לב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין