לפני שבע שנים- הצעת נישואין אחת  לאחר קשר של ארבע שנים...פרידה, התאהבות אחרת לעוד ארבע שנים,

קשר מיסטי ועוצמתי. פרידה.

שנתיים וחצי אחרי...מגששת באפילה...גיליתי את הכתיבה הרבה לפני...מזמן לזמן היא הפכה להיות כלי כיבוש.

מהו כיבוש ? מילת אגו מנופחת וחסרת משמעות כמעט... כיבוש הוא דבר חייתי, אגרסיבי קמעה,אינו מותיר חותם לאורך זמן במידה ואין בו יסודות...סוג של משחק בקרב הכוחות...אך ממכר...

אני אוהבת את התחושה של הכניסה לבר, המבטים מופנים אלי...לבל אתנצל...אני נרקסיסטית גלויה...למדתי לאהוב את עצמי גם כך...כל מי שחפץ בבמה, בקהל, יש בו סוג של נרציזם. אצלי הנרציזם הוא סוג של מניע, אך האותנטיות שבי היא המאזנת אותי להבדיל בין משחק לאמת.

ובחרתי פעמים רבות להנות מהיתרון היחסי הקיים במשחק החיים. אישה אוהבת להרגיש כובשת, עוצמתית, מחוזרת...

אך היא גם יודעת מה טיבה של האמת ומה טיבו של המשחק...

בסופו של דבר בחרתי לחזור לבדי לביתי. פשרה לא היתה מילת מפתח לחיי האהבה שלי.

הצורך לחוות דברים בעוצמה הרחיקו אותי מגברים אדישים, מאצואיסטים, רודפי שמלות...

התכוונתי לגבר רגיש, חושף, רך, אך גם כריזמטי , מיוחד, שונה ,עמוק ובעל יכולת פנומנלית לזהות גם את הרבדים הקיימים בי.

רובם חשקו בי מינית, התאהבו בי בשל חוסר הצפיות שבי, הסתקרנו ממני אישית, אך לא הצליחו בהכלתם, בתשומת הלב אותה צרכתי.

אינך יכול לצפות מאישה שכל חייה חיה על במות להסתפק במשהו בינוני בהרגשה, בציפיה, ביכולת הנתינה.

בשנתיים האחרונות קיבלתי את התבונה כי אינני קלה לעיכול, אינני קלה למחיה, אינני קלה, נקודה...ומנגד,

סוחפת, פתוחה, ישירה, מעוררת סקרנות - אאוטסיידרית בהגדרה לכל כיוון שאליו אנדוד.

בחצי השנה האחרונה הפסקתי להתרגש מסקס שמקורו במשיכה גופנית בלבד. נדמה כי לעולם לא חשתי משיכה גופנית בלבד למישהו. תמיד היה זה מלווה בתשוקה למוחו, לשגעונו, לכריזמה של הגבר שמולי.

נועדתי להרגיש, אחד מייעודיי... להרגיש אנרגיה גברית...אותה האנרגיה שבשנתיים האחרונות לא היתה דומיננטית בחיי....

כמה קל להמלט בתנוחת כפיות עם גבר כריזמטי...כמה קל לברוח מאחד שהכיבוש הוא ייעודו מספר אחד...

בחצי השנה האחרונה התעסקתי בחיים. הריחוק לפריפריה הביא עימו סוג של רגיעה בצורך האמיתי שלי לשורשים ונשמה.לא שלא רציתי...אלא שההבנה כי נקלעתי לבועה סביבתית אילצה אותי להתעסק גם בחיים ולא רק בצרכיי הרגשיים לכבוש, להכבש, להתמלא בהתאהבות סוחפת...ההתאהבויות שלי ,אלו שאמורות לההפך לאהבה חד פעמית אינן מובנות מאליו.

וככל שחלף הזמן וכך הוא ממשיך לחלוף כבר למדתי לוותר על משחקי כוחות ולבחור באמת בלבד...לא ממקום הכיבוש, אלא ממקום הכמיהה לחיבור האינסופי לגבר המהפנט אותי אליו בשל היותו נפש התואמת לי , לצרכיי, לרצונותיי ולרגשותיי...

בשבועות האחרונים, אחרי שממה וויתור על כל דבר שנועד להפיג שממה, אך אינו הדבר האולטימטיבי, פגשתי באחד כזה המעורר בי אנרגיה החדשה לי...

הכרות שטחית של חודש, פגישה חטופה קצרה, ומאז התכתבות וורבלית מעמיקה...אינני יודעת מה יוליד יום...אבל אחרי אפאטיות וחוסר עניין קולקטיבי שגיליתי בגברים לאחרונה, משהו מתרחש אצלי בפנים...

איך לעזאזאל אני נתקעת עכשיו בפריפריה לשנה נוספת...