דפי ההיסטוריה שלי אינם נקרעים כמידע של עיתון ממוחזר,

עולמי לא כתוב שחור על גבי לבן,

אם רטוב הדיו נמחק,

אני נאלצת לקחת את מה שנשאר ולייבש.

צהוב הוא הריח של פעם, צהוב וישן, מקופל באוזנו כדי לזכור.

את האמת,

אפשר תמיד לחרוג מהתקציב ולחגוג ניחוח חדש של פתיתי עץ מרוכזים

עם סימניה שמשתדלת להישאר ונראה כי הפעם לתמיד.