המתמטיקה של נישואין מאושרים, פריז
 "מה יש בשקית? " שאלתי. כמו תמיד, הריח הסגיר את התשובה. "הבאתי כמה מאפים חמים לחברה, שיהנו". אמרה כלואי. בכל יום שני, הביאה קרואסונים טריים, בגטים ופחזניות ממולאות לקבוצת הלימוד שלנו. "שיצא לכם משהו מזה שאתם לומדים עם בת למשפחה של אופים", נהגה לומר. חניתי מתחת למבנה של האוניברסיטה ונחפזנו לשיעור, כשאנחנו מנסים לכפתר את מעילינו העליונים הלחים ביד אחת ואוחזים את ילקוטי הגב בשניה. "אנתרופולוגיה של המשפחה" היה הקורס החביב על מארי. היא כבר ישבה שלובת ידיים ליד השולחן שלנו, לבושה שמלה אדומה קצרה וגרבי נילון שחורים, נראית כמו אשת עסקים במסע ציד ממוקד, ומוכנה כמו תמיד לפני כולם. לידה ישבה סילבי, בחולצת טריקו כחולה שהלמה היטב את תלתי הבלונד הקצרים, בג'ינס ובנעלי התעמלות, ובהתה בחלל. "בונזור חברה!" אמרה כלואי, והניחה את השקית על השולחן בחבטה. הסרנו את מעילינו והתיישבנו באנחת רווחה, מפשירים לאיטנו אל האוירה החמימה של הכיתה. על הלוח כבר כתב פרופסור בנואה באותיות גדולות "המתמטיקה של נישואין מאושרים". החלפנו מבטים.
"בוקר טוב לכולם", פתח בנואה. "נושא הסדנא היום הוא נישואין מאושרים. כמה מכם מכירים אנשים בנישואין מאושרים לאורך עשרות שנים? ". אף יד אחת לא הורמה. אולי בגלל שהיינו כיתה קטנה. "ככה חשבתי" אמר בנואה. "בסדנא היום אבקש מכם לנסות להתיחס לפרמטרים של כמות, איכות וזמן, ולנסות להמליץ על מודל המבטיח אושר בחיי נישואין בהסתברות מירבית. יש לכם שעה, בהצלחה!". סילבי נראתה אבודה. "לפתור את בעית הנישואין של כל העולם בשעה ? זה אפילו לא מצחיק". "בואו נתחיל, נראה לאן נגיע", הצעתי. "אולי נתחיל בנסיון האישי שלנו, וננסה להכליל משם." הציע מארי, קופצת מיד למים. "מה שהיה הרסני לגמרי ביחסים שלי עם פואד זה שהוא לא יכול היה להפסיק לחשוב על נשים אחרות. אני חושבת שזה מרכיב מאד חשוב בשחיקה של נישואין או כל קשר ארוך אחר. האשה רוצה לבנות קשר של אשה אחת לגבר אחד, לבנות בית, אבל לגבר זה פשוט לא מספיק". שביב של כעס עוד ריצד בעיניה כמה שניות לאחר שהשתתקה. "קראתי איפשהו שהממוצע בטבע הוא כשלש נקבות לזכר אחד", אמרתי. "כמובן שזכרים מצטיינים זוכים ביותר נקבות, ואחרים יכולים להשאר לגמרי מחוץ למעגל. אולי יש כאן מצב של פער בין האבולוציה התרבותית, שמאלצת מסגרת מונוגמית, לבין האבולוציה של הפרט, שמפגרת בהרבה מאחוריה. מבחינה מנטלית, לא בלתי סביר שהזכרים חיים עדיין בעידן של נקבות רבות לכל זכר". כלואי חתכה את הקרואסונים לארבעה רבעים כל אחד, ליקקה את הפרורים מעל אצבעותיה הארוכות, והוציאה מפיות מעוטרות למרכז השולחן. "בתחילת הקשר הם מעונינים בך יותר", אמרה. "הם מחויבים יותר. עם הזמן, חוזר הטבע הקדום הזה ומשתלט עליהם, ואז, או שאת חיה עם גבר מתפרפר, או שאת צריכה לבחור בגירושין. כך או כך, זו לא המתכונת לנישואין מאושרים, עד כמה שאני מבינה". ניסיתי לחזור למספרים. ידעתי שבנואה ירצה לראות נוסחאות בסוף. אחרי הכל, אנחנו בסורבון. "אם בטבע הצורך הוא 3:1 בצד של הגבר, אבל 1:1 בצד של האשה, ברור שיש כאן פער גדול, ואולי הוא המקור לבעיה. האם אנחנו יכולים לחשוב על דרכים לצמצם את הפער? " "אולי נשים להם סודה לשתיה בקפה," צחקה סילבי. "להאט אותם קצת". "יצאתי פעם עם מישהו שהיה 20 שנה מבוגר ממני," אמרה כלואי. "הוא כבר הגיע אלי עם קרטון שלם של סודה לשתיה בתוכו. לא רק שהספקתי לכל צרכיו, הוא בקושי הספיק לשלי". מארי קנחה כתמי שוקולד וקצפת שהצטברו בקצות פיה. התאמצתי לא לחשוב על השילוב של שפתיה, קצפת ושוקולד, ולהתרכז בנושא השיעור. "ברור שהם מתעייפים בסוף" אמרה מארי. "יש משהו בגבר מבוגר שמבטיח יותר יציבות. אולי בגלל זה יש לנשים משיכה לגברים מבוגרים". שלש הגראציות הביטו בי פתאום כאילו ראו אותי לראשונה. "אההמ, " ניסיתי למצוא את קולי האבוד. "נשמע כאילו בשנים הראשונות גברים נוטים לנאמנות יתר בגלל החידוש, ובשנים המתקדמות, בגלל העייפות..אולי עלינו כאן על משהו". לקחתי דף וציירתי עליו את הטבלה הבאה:
הסברתי: "אם גבר ואשה נישאים בגיל עשרים, ונישארים נשואים עד סוף חייהם - נישואים מאושרים לא מפסיקים – תהיה יכולתה המינית של האשה קבועה עם השנים, פחות או יותר, אבל יכולת הגבר תתחיל לרדת. אם נחשב את הממוצע האפקטיבי של כמה יחידות גבר מקבלת האשה במהלך השנים על פי המודל הזה, נקבל את התוצאה הבאה: " (1+1+1+1/2+1/4+0+0)/7=3 ¾ :7=0.535
"כלומר, האשה מקבלת כחצי גבר בממוצע על פני השנים, מה שאומר שהמשוואה בן בני הזוג אינה מאוזנת, כי בטבע, הגבר יתאזן כשיקדיש רק שליש מעצמו לכל אשה, בקרוב. יש לנו עדיין יותר מדי גבר לאשה אחת במערכת הזוגית הזו". "ומעבר לזה, שימו לב שהגבר צריך להשאר נאמן שלושים שנה ראשונות, כל עוד הוא בשיא כוחו," אמרה כלואי. "זו עוד בעיה רצינית." עצרתי לחשוב, לא בטוח איך להמשיך מכאן. מארי הביטה בטבלה באריכות. "מה יקרה אם ניצור ביניהם פער גילים? " הציעה. "זה יאיט את הגבר, וגם יקצר את הזמן שבו הוא נדרש להיות נאמן במלוא כוחו". רעיון מצוין. איך לא חשבתי על זה בעצמי. ניסיתי עוד טבלה אחת, בפער גילים של עשר שנים בין הגבר לאשה.
(1+1+1/2+1/4+0+0)/7=2 ¾ :7=0.392
כאן הגבר מקדיש 0.39 מעצמו לאשה. זה עדיין יותר משליש. מרחב הנאמנות קוצר לעשרים שנה ראשונות. עדיין הרבה זמן לחכות.
ניסיתי פער של 15 שנה בין הגבר לאשה:
(1+3/4+3/8+1/8+0+0)/7=2 ¼: 7= 0.321
כאן כבר ירד מרחב הנאמנות הנדרש כשהגבר בשיא יכולתו לעשר שנים. זה כבר מתחיל להיות סביר. מעבר לכך, על פני שנות הנישואין הרבות, הגבר מקדיש בממוצע רק 0.32 מעצמו לאישה אחת. זה לא רחוק משליש.
הנחתי את העט והבטתי בבנות. הן הביטו בי חזרה בשתיקה. ידענו שעלינו על משהו חשוב.
מארי הרימה את ידה וסמנה למרצה כשמבט רציני בעיניה הגדולות. פיליפ בנואה החל ללכת לקראתנו. |