שלום רב חמודה!

...ואצלנו הארץ לבשה לבן. סוף-סוף ניצח החורף והשתלט בעולמנו בכל הדרו. שליחיו, הרוח, הקור והשלג הם כמקל חובלים בהרגשתנו. ורבים המזכירים בהערצה ממש את החמסין, אשר עם כל השתוללותו, יודע הוא גבולות. אנו מקללים את אירופה אשר אין בה זיו השמש ומלאכי חבלה שולטים בכיפה... נסתתמו טענותיי מכיוון שגם אני מרגיש את שלטון החורף.

הימים חולפים באימונים, לימודים והשתלמות. בשעות האימונים חם לנו. עוד איך חם... מזיעים כהלכה. רק בשעות ההפסקה או אחרי העבודה מורגש הקור. התלבושת שלנו מספיקה בהחלט, רק בפנים, האוזניים והרגליים מסכנים מאד. כמה שאיני מסביר להם, שאין ברירה וצריך להסתגל, והם לא נשמעים לי. את זוכרת בטח מה זה קור ברגלים, כמה מציק הדבר. וככה עלינו לגלות מאמצי הסתגלות גם לתנאי הטבע, נוסף למאמצים הפיסיים והנפשיים הכרוכים בתכונה לקראת התפקידים העומדים לפנינו.

בלילות, בחדרנו, חם. ברשותנו שמיכות המגנות בהחלט על גופנו המסכן. וזה מפלט הצלה ממש, אחרי יום עבודה בשדה.

בהערכה זו תביני גם מדוע הנני כותב מפוזר ובכתב שבור. פשוט יש וקצות האצבעות אינן נשמעות לי. ולא רק הן... אך צריך להשלים גם בזאת. ברצוני רק שלא תפריזי בחששות, מכיוון שעוד לא מצאו בסביבתנו "קפואים", וגם לי לא יאונה כל רע.

ביקש ממני חבר, שאזמינך בשמו לביקור אצל משפחתו בכפר ויתקין. בינינו יחסי חברות קרובים. והוא כתב לאשתו וילדו, שבזמן שיצאנו לאירופה נחתם בינינו הסכם, אשר כלל שני סעיפים: א. העברת היום בשלום וב. שובנו הביתה בריאים ושלמים. את החלק הראשון קיבלתי על אחריותי. מכיוון שיהודי זה היה נתון לחששות כבדים בגלל הסכנות הכרוכות במעבר בים. ביחוד כשרדיו ברלין הבטיח לסכל את תוכניתנו לבוא לארצם... וליבי היה מלא ביטחון, הנובע מהאופטימיות שמלווה אותי תמיד. והרי את מכירה תכונתי זו. והנה עברנו בשלום כפי שקבעתי אנוכי. והוא, בחלק השני, עליו הביטחון שנחזור יחד בריאים ושלמים. וקבע גם תוכנית למסיבה משותפת בחוג משפחתו, בהשתתפותנו.

אשתו מוסרת לי מדי פעם ד"ש. והיא גם הזמינה אותך לביקור. משפחה זו במושב. הוא יהודי בן ארבעים מלא מרץ עלומים ואדם פעיל. עסק בפעולה בועדה המרכזית לטיפול במשפחת החייל. אולי שמעת שמו, גלוז אליעזר.

באם תזדמני פעם למשמר השרון תסורי לביקור לכמה שעות, ובמשפחה זו ישמחו מאד לבואך. אגב, יש לו שלושה ילדים. הבכורה בת 14, והוא מחנכם ברוח של נאמנות ציונית ומסירות למפעל ההגשמה. כותב יומן, רק עבור הילדים, ומזכה אותם בהוראות של אדם בעל הכרה לאומית שיצא לנקמת דם עמו ולמלחמה לחירות ועצמאות. ונדמה לי שהוא מצליח להיות עבור ילדיו "אישיות מחנכת", בגלל היותו נאמן למצפונו. ולא הרבה אבות זכו לכך.

ואת דורהלי, הוספת לי מנה של דאגות בעניין הדירה. יודע אני, שלא את צריכה לעסוק בכריתת חוזה שכירות. אבל רק חוזה אחד, זה שלפניך, עליך לסדר. ואחריו אדאג כבר אני בשנים הבאות. ותראי לעמוד בתוקף על שכר דירה מוסכם. ממילא הוא אינו משקיע אף פרוטה בתיקונים ואינו יודע מה זכותו להעלאה בשכר הדירה. תבקשי אולי את יעקב שיילך איתך לבעל הבית.

ומה מצב בריאותך? הביקרת אצל הרופא? ומה קבע? ומה ביחס לסידור עבודה מתאים? הישנם סיכויים לכך? ומה היה בועידת ההסתדרות?

הרבי בכתיבה על כל המתרחש אצלך.

היי בריאה ילדתי.

שלך בשפע אהבה ונשיקות רבות

שמואליק