כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (6)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/3/12 21:49:

    צטט: בתנועה מתמדת... 2012-03-09 19:08:12

    ישנו משהו ייחודי בכתיבתך, איני יודע מהו, העיקר הוא להנות. אשוב לככב

    .

    תודה עבור המחמאה הנלהבת בתנועה מתמדת. סוף שבוע נעים.

    ישנו משהו ייחודי בכתיבתך, איני יודע מהו, העיקר הוא להנות. אשוב לככב
      8/3/12 22:44:

    צטט: י ו נ י ת 2012-03-08 07:53:09

    עם תיאור כמו שלך, ניקול בבעיה ,שומר ראש חתיך :-))))

    .

    אבל הוא לא ספל התה שלה יונית. חג פורים שמח.

      8/3/12 07:53:
    עם תיאור כמו שלך, ניקול בבעיה ,שומר ראש חתיך :-))))
      5/3/12 20:38:

    צטט: דיוטימה 2012-03-05 19:27:26

    זוכרת היטב את אנדרה מהסדרה שפרסמת. כל מחמאותי שם תקפות לכאן. חג שמח, חיים ♣

    .

    חג שמח דיוטימה ותודה, אני שמח שאת זוכרת, זה מעודד מאוד.

      5/3/12 19:27:
    זוכרת היטב את אנדרה מהסדרה שפרסמת. כל מחמאותי שם תקפות לכאן. חג שמח, חיים ♣
    0

    אנדריי – פגישה צפויה מראש

    6 תגובות   יום שישי , 2/3/12, 21:06

    http://cafe.themarker.com/image/1815821/

    ''

     

    בקצה השני של הדירה רחבת הידיים, בחדרו ישב אנדריי רוזייה, שרת הבית, השף ושומר הראש של ניקול, רבוץ ועגום  בכורסתו, מעשן עדיין את זנב הסיגריה שנותר בפיו; זה עתה התקשר למרכז באמצעות מכשיר הקשר הזעיר שלו, לדווח על ההתפתחויות המפתיעות.

    כתשעה חודשים בלבד חלפו מאז פגישתו עם ניקול בפריז. פגישה שהוא לא יישכח לעולם. למרות שהוכן לקראתה, הוזהר למען האמת תהיה ההגדרה הנכונה, יופייה האקזוטי הדהימו לחלוטין.

    לפיכך הוא לא נאלץ לשחק את תפקיד הגבר בגיל העמידה המאוהב באישה צעירה ומקסימה. אלא עשה זאת באופן טבעי ויעיל ביותר, כאשר הוא התחיל עימה, בתחנת המטרו של האופרה, בפינה שנאמר לו להמתין לה.

    הוא עקב אחריה אל מחוץ לתחנה כפי שתוכנן, בעוד היא עשתה כמיטב יכולתה "להתעלם ממנו", כפי ששניהם הצטוו להתנהג.

    לאחר זמן-מה, "כמחשבה שנייה" היא הסכימה להצעתו לסעוד עימו, מיד ללא היסוס. הזמן מכל מקום התאים, צהרי היום, והיא הייתה אמורה להיות יורשת עשירה ובודדה במטרופולין האורות, מייחלת לנפש ידידותית שתארח לה.

    במהלך מספר המלים שהם החליפו ביניהם היא הבינה "מיד" עד כמה הוא מנוסה ומוכשר, והציעה לשכור את שירותיו כשרת אישי, מזכיר, ושומר ראש במשרה כוללת, משרה שחייבה אותו ללוותה עשרים וארבע שעות ביממה.

    מאחר והוא עצמו היה נפש מיוסרת ובודדה, ללא  קרובי משפחה אף לא רחוקים או קשרים חברתיים אחרים, הוא הסכים לכל תנאיה; בתקווה לרכוש ראשית את אמונה בו – ועם הזמן גם את ליבה. למרות שהפגישה הזו תוכננה מראש, ושניהם ידעו את כל הפרטים שהם היו צריכים לדעת זו על זה וההפך, עוד לפני קיום הפגישה.

    מכל מקום הוא נקלע להתעלות נפש והתרגשות מרובה, כמו אדם צעיר חסר ניסיון. הוא היה למעשה על סף איבוד ראש מוחלט, מהשנייה שהוא ראה אותה וקלט את הסימן שהיא עשתה לו.

    במהלך ארוחת הצהרים המשותפת עימה הוא גמגם כמו תלמיד בית ספר עממי מול אישיותה הכובשת, וכך הוא חש עד לרגע בו נפרדו לזמן קצר.

    בדרכו חזרה למלונו כדי לסיים את שהותו בו, הוא היה מסוחרר מרוב התרגשות. היה לו את חלקו בחיים, הוא חיזר ואהב נשים יפות ולא כמה בודדות בלבד, אך עם יופי מדהים שכזה ואישיות כריזמטית וחכמה שכזו כפי שהוא נוכח במהלך ארוחת הצהרים עימה, הוא טרם נפגש במהלך חייו.

    לא יאמן פשוט לא יאמן! הוא הודה בינו לבין עצמו שעה שנסע במטרו למלונו.

    כאשר הוא נוכח כי הוא פשוט מאוהב בה עד כדי איבוד עשתונות, הוא התבלבל לחלוטין ונקלע לתסכול רב. הייתה זו עובדה שלא ניתן היה להתעלם ממנה, עובדה שהשתלטה עליו, בניגוד גמור להוראותיו.

    הוא נאלץ לחרוק בשיניו, להיאבק נפשית בדחף הנוראי לשפוך את ליבו לפניה, לגלות לה את רגשותיו האמיתיים, מהרגע בו נפרדו ועד לפגישתם הבאה.

    לאיזה סבל לאיזה מבחן הוא נקלע בגילו וזה עדיין לא נגמר... איך הוא אמור להתמודד עם הקשיים הללו מעתה ואילך, אין לו כל מושג הוא הרהר מבוהל, ולמרות זאת הוא ידע כי לא יוותר לעולם על התקווה לזכות בליבה.

    הוא עזב את המלון הזול במונמרטר שבו הוא שהה מזה שישה חודשים מראש, לפני בואה של ניקול, על מנת ללמוד את הבירה האדירה הזו של מולדתו.

    ליון היא עיר הולדתו, בה הוא בילה את ילדותו ונעוריו, עד למלחמת האזרחים הספרדית.

    בגיל שמונה עשרה שנים הוא הצטרף לרפובליקנים, הוא נפצע פעמיים ושרד את המלחמה ואת הטיהורים הבוגדניים לאחריה, והיה זה נס ממש.

    כך זה התחיל. הוא חייב להם את חייו לקומיסר הרוסי ולנציגי ה- נ.ק.וו.דה, בעוד עמיתיו נפלו במלחמה או הוצאו להורג כבוגדים. מעט מבני מולדתו והוא ביניהם חזרו לצרפת. למרות שהוא נגמל  מאשליות ואידיאולוגיות כבר בגיל צעיר מאוד, הוא נאלץ לשרת אותם. לא הייתה לו ברירה אחרת, הם לא הניחו לו לבחור בברירה אחרת.

    הודות למבנה גופו המרשים, גובהו רוחב כתפיו והעובדה שהשכלתו הייתה דלה, הוא נבחר ואומן לשמש כמחסל מטעמם. הוא היה על סף הפרישה לגמלאות, שפירושה במקצוע שלו מוות פתאומי. אולם מסלול חייו נפגש במקרה עם  ניקול, ועם סיום אימוניה במוסקבה והגעתה לפריז - ניקול נכנסה לחייו.

    © חיים קדמן 1991 – כל הזכויות שמורות.

     

    Haim Kadman 1991 – all rights reserved.

    דרג את התוכן: