על פי רוב אני מאוד קל כתיבה,

על פי רוב אני כותב באבחה אחת ללא תיקונים ולעיתים אפילו ללא מעבר שני על הכתוב

על פי רוב ההשראה שורה עלי דרך קבע

לאחרונה, החלתי כותב ועצרתי מספר רב מידי של פעמים

עד שפתחתי קובץ על הדסקטופ בשם טיוטת בלוג

ולשם אני זורק כל שברי מחשבות, רסיסי רעיונות או מנציח בתמונה טקסטואלית רגע עצוב או שמח שחוויתי

בחודשים האחרונים הצטברו לי שם עשרות רבות של רבעי פוסטים וחצאי מכתבים...

**************************************************************************************

אני ישוב על הכסא, מאומה לא מפריד ביננו לבין הבמה, היא ישובה לצידי

ישובה קרוב, ידה אוחזת בשלי ומלטפת

ליטוף רך, ליטוף עם רגש, ליטוף תמים ללא פחד

כל שיר תופס משמעות

כל מילה מתעצמת

**********************************************************************************

לילות עברתי בלעדייך

ימים השארת אותי אדיש

הכל ראיתי בעינייך

היום אני כבר לא מרגיש

לא נגמרתי את לוחשת

כשאני נגמל ממך

************************************************

כיצד הכל היה יכול להיות אחרת

המחשבה הטורדת לא מרפה

גם כשהשתכנעתי שנפטרתי ממנה לעד

השנינות המצחיקה והחדה

החיבור הרגשי, הרגשות שהציפו כל נים בגופי

הימים בהם התהלכתי על נוצות

החלומות על הילדה ואחריה הילד

ורק בסדר הזה

כמה התווכחנו על הסדר, כאילו שבכוחנו לקבוע

והויכוחים כאילו גרמו לנו להרגיש

שכל הבעיות האפשריות לא רלוונטיות עבורנו

אנו חסינים לכל דאגה

וכל שנותר לנו לדאוג לגביו הוא הסדר

***********************************************************************

זה כבר התפוגג את טוענת

אני לא יודע מה את צריכה, את גורסת

וכנראה שהצדק עמך

כנראה שמעולם לא ידעתי