אפרת (שם בדוי) בת 36 אמא ל2, הגיעה אליי מבויישת בבגידה שלה אבל שלמה. ממיסה ערכים כלליים ומוסר של אנשים אחרים.

קיים ויכוח נפוץ על מהי בעצם בגידה אבל בדבר אחד כולם מסכימים: זה לא מוסרי! האמנם? אם החלטתם להמשיך ולקרוא את המאמר הרגיש הזה אני מבקשת שתשאירו לכמה דקות את השיפוטיות בצד ותתפנו לקרוא על עצמכם, על בני הזוג שלכם. אח"כ תחזירו את השיפוטיות ותעבדו על זה כמוני, בזמנכם החופשי.

החיים הובילו אותם להיות בסיטואציה מסוימת שמקנה להם אי של שלווה בתוך הכאוס, ריגוש בתוך עולם של בריחה ממציאות אפורה ולעיתים עגומה. כשקשה לנו אנחנו מחפשים לצאת החוצה בתקווה אמיתית שזה ירענן אותנו ויתן לנו כוח להמשיך לתפקד ולעשות בשגרה. אז בגידה, נו מה?

אפרת משתפת:

כשאני חושבת על הפעם הראשונה עולים לי בראש המילים "ריגוש", "סקרנות", "בריחה", "כיף". כמובן שהפעם הראשונה לא הייתה מתוכננת, הסיטואציה פשוט היתה שם. הגעתי לבד לכנס מהעבודה שנמשך יומיים באילת. הלו"ז היה מלא בהרצאות לאורך היום ובלילה נפגשים שוב להרצאה נוספת והצגה. שם פגשתי את אלון, שהגיע גם הוא לכנס. את אלון אני מכירה מהעבר , עבדנו יחד לפני שנים אלון גם נשוי ויש לו שלושה ילדים. משהו פשוט נדלק ביננו, היה שם איזשהוא ניצוץ. ישבנו לדבר וסיפרתי לו כל מה שעבר עליי בתקופה האחרונה, עם העבודה והבית, על כל התהפוכות שעוברות עליי לאחרונה. ואלון פשוט ישב והקשיב לי. ההקשבה הזו היתה כל כך חסרה לי. מצאנו את עצמנו יושבים בבר, שותים ומדברים כמעט כל הלילה. קיבלתי ממנו את כל החיזוקים שהייתי צריכה באותה עת. חזרנו מהבר ואלון ליווה אותי לחדרי כשאני שתויה לא מעט. עמד בדלת ואחרי שלוש דקות נעלם. 

כמה שעות אח"כ באותו הלילה הטלפון צלצל בדיוק כשהייתי במעלית בדרך לריצת בוקר על שפת הים. הוא התקשר מהמעלית השניה בדרכו לקפה של הבוקר אחרי שלא הצליח להרדם כל הלילה. הוא הצטרף אליי להליכה לאורך החוף שנמשכה עם הזריחה אל תוך הבוקר כשאנחנו ממשיכים לדבר ולדבר. כשחזרנו למלון כל אחד עלה לחדרו להתלבש ליום נוסף של הרצאות. הוא ליווה אותי לחדרי  ונשאר.... .

תסתכלו לעצמכם בעיניים בתהליך של בגידה בין אם נסחפתם לזה או בין אם החלטתם על זה. תעצרו רגע ותבדקו. מצפון זה הפעמון הצורם שמתעורר בנו כשאנחנו פוגעים בערכים שלנו, חוצים את הגבולות שלנו ופועלים בניגוד לאמת שלנו. מצפון לא מתעורר שאנחנו פועלים בניגוד לערכים כלליים או מוסכמות חברתיות! מצפון לא מתעורר כשאנחנו עוברים על כללי המשפחה. אלא אם כן זה ערך משותף, אלא אם זה מזוהה עם ערך שקיים אצלי ואני מאמין בו. החובה שלנו היא להיות קשובים לקול המצפון. זה הכלי היחיד שמאפשר לנו לבדוק אם הערכים האישיים שלנו מאפשרים את המעשה או לא. ואם הפעמון מצלצל עלינו לחדול ומיד. כי אין שום תוצאה טובה למעשה שמנוגד לערכים הבודדים שבאמת חשובים לנו. ולאלה שמצפונם לא מתעורר ומרגישים טוב עם עצמם, מרגישים שהם עושים משהו טוב, אוהבים ונאהבים בפנטזיה שמרוחקת מהמציאות והביקורת. מרגישים שבזכות הבגידה הזו והכוחות שהם מקבלים הם יכולים להמשיך ולתת גם במציאות, גם בבית. יש לי כמה דברים לומר לכם. אבל לפני כן אספר שאפרת ואלון לא הפסיקו לחשוב על מה שהיה בכנס גם הרבה אחרי שחזרו הביתה. פגישה מקרית הפכה לרומן.

אין שום הצדקה לבגידה משום סוג אבל קורה, קורה שאנחנו בורחים ופונים למשפחה המורחבת, לחברים. קורה גם שבורחים לגבר אחר\אישה אחרת. זה לא מצב מאוזן. הרבה פעמים נמצא את עצמנו הולכים לקיצוניות אחרת כדי לחזור ולהיות. להיות נוכחים בחיים שלנו. התמימות שלנו בבחירה לבריחה לא לוקחת בחשבון את הכאוס הרגשי המעורב ברומן. מהשיחה שלי עם אפרת יכולתי למנות עשרות רגשות שחלקם סותרים בתוך המסע שלה. אהבה, תשוקה, כעס, מרמור, סדר, קנאה, התמקדות, הנאה, שליטה, תחושות עילאיות, מוחמאת, מחוזרת, נאהבת, עומס, חשש, הסתרה, כאב, בלתי מושג, חומק, שמחה. למעשה, אפרת לא רוצה יחסים עם אותו אדם לאורך זמן . היא הייתה רוצה לוותר על הרגשות השליליים שמלווים את מעשה הבגידה ולהתחבר לרגשות המופלאים שמציפים אותה ולהגשים אותם יחד עם בעלה. היא הגיעה אליי כשהיא רוצה ליצור תשוקה והנאה בזוגיות שלה אבל לא מוצאת את הדרך. לא יודעת איך להפוך את האדם הכפוף, הלא מתקשר והנוזף שמולה לחבר, למאהב, לשותף אמיתי לרגעים היפים ולמישהו שירים אותה למעלה. שיפסיק להרגיש מאוים ויחזיק לה את היד בהצלחות שלה. שיהפוך את הציניות והקטנוניות להקשבה לצרכים האמיתיים שלה. אנחנו עושות עבודה נהדרת ואפרת שמה לב שהרומן שלה דועך ומאבד מקסמו ככל שהיא מתפנה לראות את בן זוגה. היום אפרת יודעת שהיא עושה הכי טוב שהיא יכולה בכל רגע נתון. ביקשתי ממנה להוריד את האשמה, את היחסים הסותרים עם עצמה ולקבל את הדברים כפי שהם עכשיו. הידיעה הזו מאפשרת לה את השקט לעבד את התהליכים ולהסתכל בפרופורציות הנכונות. בצעדים איטיים, מתוך השלווה היא יכולה לאפשר לבן זוגה להתקרב אליה מחדש , לעזור לו להתרומם אליה. אפרת למדה מהרומן הזה מה היא רוצה מהזוגיות שלה, מעצמה. עכשיו אפרת חוזרת הביתה. לא ביום אחד, אבל היא עושה את דרכה.

טיפ קטן לנבגדים או הזדמנות לצמוח מתוך השבר:

מרגישים שבוגדים בכם? חושדים? מצאתם ראיות? רגע לפני ששכרתם חוקר פרטי אחרי בן הזוג כדאי שתקראו:

 מי שבחר או נקלע לבגידה הוא מי שמרגיש חוסר לפחות בתחום אחד בחייו. יכול להיות שאותו עיניין לא קשור ישירות אליכם אבל מאוד יכול להיות שכן. החוסר יכול להיות בהקשבה, חוסר בביטוי, חוסר בסקס, חוסר באינטימיות, חוסר באהבה, חוסר בתמיכה, בחברותיות, במעוף ועוד. גם אם החוסר קשור אלינו, זה לא אומר שאנחנו אשמים וחבל לבזבז את האנרגיה על הלקאות עצמיות. כדאי לחשוב ביצירתיות והמון אהבה- איך אני מתפנה לתת לבן הזוג את מה שהוא צריך.

האם הייתם רוצים שיטפלו בבעיה שלכם בדרך של החלטה חד צדדית או חד וחצי צדדית? או שהייתם רוצים שמישהו יושיט לכם יד ויתמוך בכם, יראה לכם דרך, יגרום לכם להרגיש טוב עם עצמכם ואיתו עד שלא תצטרכו להיות קיצוניים, עד שתרגישו בנוח להיות מה שאתם בצורה הכי נוחה.. חשבו על מי שאתכם כעל השותף שלכם שמגיע לו לעשות דרך, להתבונן, ללכת לקיצוניות כדי ללמוד להתאזן. מגיע לו שניתן לו את המרחב ללמוד ולחזור הביתה. כי שהוא יחזור הביתה, זה יהיה נפלא והאור שהוא יביא איתו יצור מרחב מאפשר, מאפשר גם לכם לטעות. רגע לפני שמחליטים להזדעזע מבגידה, להיות קורבן, חשבו על דברים יוצאי דופן שיעזרו לכם לשמור על הדברים שהכי יקרים לכם בעולם.

לסיום, אני חייבת להפנות אתכם להקשיב לשיר המופלא של מאיר אריאל:

צועק את שחסר לו       http://www.youtube.com/watch?v=DGNRX_o0AGA

הדס שיר ויסמן

מאמנת נשים לזוגיות בשלושה מפגשים. מרצה ומנחה ערבי נשים.

052-4285719 www.facebook.com/dsdsvor