מתי הפכתי "חד הורית" לעזאזל, ואיך "העלימה" המדינה את אב ילדיי?

שלושה ילדים יש לנו. שלושתם טפו-טפו-טפו אוצרות של שכל ויופי ושלא תטעו, אני אובייקטיבית!!

הילדים המוצלחים האלה הגיעו לעולם כדרך שבאים ילדים לעולם, לא בטרמפ עם חסידה. היו שם אמא ואבא שעשו את זה. ביחד, בתוך נישואים, שאמנם לא החזיקו מעמד בחלק של "עד שהמוות יפריד..." אבל בכל זאת, 16 שנה מחיינו היו משותפות.

בכדי למנוע מאבקים אינסופיים על כל פסיק בחיי הילדים, המליצה לי המגשרת שהובילה את גיבוש הסכם הגירושין שלנו, שלא להסכים למשמורת משותפת. יתכן שזו היתה טעות מצידי לקבל את עצתה, אבל הייתי כל כך ירוקה ונאיבית, שחוץ מהסעיף הזה יש עוד כמה וכמה סעיפים בהסכם שבמבט לאחור אני מבינה שהייתי צריכה לנסח אחרת.

בעת גירושי קיבלתי את הכותרת "אם חד הורית", ועדיין לא נדלקה שום נורת אזהרה שתהבהב ותגרום לי להתנער ולהגיד, לעצמי ולרשויות שהגדירו אותי כך, הלו... מה פתאום "חד"? לילדים שלי יש אבא, והוא אמור להמשיך להיות אחראי לשלומם, אושרם, רווחתם וכל מחסורם, יחד איתי.

אני מכירה הרבה אבות גרושים. מערכות היחסים שלהם עם ילדיהם שונות ומגוונות. חלקם ממשיכים להיות אבות מחוייבים וקרובים כמו שהיו תמיד, חלקם מוצאים בפרידה מהאם הזדמנות לממש את ההורות ומתקרבים אל ילדיהם אפילו יותר, ואחרים, מסיבות שונות, מתרחקים רגשית ופיזית, ובעצם משאירים את האם לבדה במערכת גידול וחינוך הילדים.

כמגוון סוגי האבות ומערכות יחסיהם עם ילדיהם, כך גם האמהות.

ניתן למצוא אמהות שיבחרו לגדל את הילדים לבד לגמרי, ולהיות באמת "חד הוריות", כלומר משפחה אשר בה רק הורה אחד אחראי ומחוייב, בלי השותף המקורי, זה שהגה ויצר יחד איתה את המשפחה, האב.

יש נשים שמכירות בחשיבות מקומו של האב בחיי הילדים ומקיימות שיתוף פעולה מלא איתו בכל הנוגע לילדים.

ויש את כל קשת האפשרויות שבין שני הקצוות.

נשים היום אינן ממלאות את תפקיד האמהות בלבד. בוודאי לא אלה הגרושות. הן מפרנסות, מנהלות חיי קהילה וחיים אישיים מורכבים, מנסות למצוא מערכת יחסים זוגית חדשה, ויחד עם כל זה, כמובן שאנחנו נשארות "גם יפות וגם אופות", כי אנחנו סופרוומן.

אז זהו, שלא.

ילד זקוק לאוזן קשבת, יד מכוונת, כתף שעליה אפשר להשען לפחות פעם ביום, ראש נקי ופנוי לתמיכה בצד המנטאלי ולב רחב ואוהב לביסוס השלווה הרגשית.

שני ילדים זקוקים לכל זה... כפול שתיים.

שלושה ילדים, בהתאמה... וכו'.

וכשהם מגיעים לגיל ההתבגרות... אז ההורה צריך גם זמן לעצמו, להירגע ולאסוף את עצמו בין בדיקת גבולות אחת, לויכוח אחר, וחוזר חלילה. הורה נוסף הופך להיות צורך כמעט קיומי, עבור הילד עצמו ועבור ההורה האחר.

שני הורים מחוייבים, פנויים ומשקיעים ורצוי גם מלאי כוונות טובות, עשויים להצליח למלא את כל אלה אם הם עובדים יחד ובמקביל.

הורה אחד יכול רק לחלום להצליח למלא את כל התפקידים של חייו כולל כל התפקידים של ההורות.

ישנם מצבים בהם ההגדרה "חד הורי" מתאימה מכורח הנסיבות. בין אם הורה בחר להביא לעולם ילד לבדו, ללא בן-זוג, ובין אם הוא התאלמן.

גירושין אינם כאלה. בגירושין יש אם ואב שנפרדו זה מזה, אבל אף אחד מהם לא התכוון להיפרד מילדיו. לפחות כך אני רוצה לקוות...

במעמד הגירושים מופיעה המדינה ומטילה עלי את הגדרתה למצב המשפחתי, ובעצם, בלי משים, מעצבת את התפיסה לגבי חלוקת התפקידים החדשה.

(אני לא מזכירה כאן את נושא המזונות, כי זה עניין נפרד שראוי לו מאמר בפני עצמו)