משפחתה גורשה מחברון בזמן הפרעות וביתה נעשה למפקדה בריטית,היא ברחה לאלכסנדריה [ע"ש אלכסנדר הגדול תלמידו של אריסטו ] כשהיא חזרה לפלסטין (נה!) היא התגוררה בבניין שהיה שייך בעבר הלא רחוק לצבא הבריטי וחורי קליעים עיטרו את פאות הבניין.

שערה האפור היה מוחזק בסילסול מרושל ע"י 20 סיכות ראש שחורות ותמיד לבושה היתה בשמלות עם פרחים כמו רק לפני רגע,התפרעה במשגל,עם בחור,בשדה.

סבתא שלי אנלפבתית ובסוף חייה גם לא ידעה לדבר בהגיון,היא תמיד שנאה בדם יהודים אשכנזים וגם את הנאצים,כשהיא הגיע לבית-אבות (למה קוראים לזה בית אבות אם זה יותר מזכיר סניף של נעמת או גן דתי של ילדות יתומות?) שמו אותה בחדר אחד עם זקנה אחת רומנייה שלא השתינה לכיוון שלה,תמיד היא היתה מדברת על זאתי האשכנזיה אפילו שלא היה לה מושג עם מי היא מדברת מה גם שהיא לא ממש ראתה טוב.

כשהיא עוד גרה בבית נורמלי האחות של בעלה היתה באה לבקר והיו לה כתמים כמו נמשים מומסים על כל הגוף היא נראתה כמו קרפדה רעילה עם הרגליים שלה בתוך הגיגית הכחולה וחיוך של מיליון דולר,הן הסתדרו יופי יחד מדברות שעות בערבית וגוזרות אחת לשנייה את הציפורניים.   

סבתא שלי אנלפבתית ואללה ירחמה.