"אנו, המין האנושי, ניצבים בפני מצב חירום עולמי, המאיים על הישרדותה של הציוויליזציה שלנו. למצב זה פוטנציאל הרסני ומבשר רעות, גם בשעת התאספותנו כאן", אמר בשבוע שעבר אל גור, בשעה שקיבל את פרס נובל לשלום.

"רשת החיים שבה אנו תלויים נקרעה ונפרמה ... כדור הארץ חולה, יש לו חום" המשיך וציין גור, "אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה על הכדור עצמו".

גור, סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, זכה בפרס היוקרתי על "מאמציו להגביר ולהפיץ ידע רב יותר על שינויי האקלים להם גורם האדם – ולהניח את היסודות לאמצעים הנחוצים כדי לפעול נגד שינויים אלה", נימקה הוועדה.

אולם לאחר שירד המסך על הטקס הנוצץ, עולה השאלה, האם מודעות להתחממות הגלובאלית ולאיכות הסביבה, מספיקה כדי להציל אותנו מתסריטי הבלהות השונים שמנבאים לנו חדשות לבקרים?

הקבלה מציעה נקודת מבט עמוקה יותר על המשבר האקולוגי, ורואה אותו רק כמרכיב בתהליך כולל. 

בנאומו קרא גור לנוכחים בוועידת האקלים של האו"ם שמתקיימת בימים אלה בבאלי, לחתום על אמנה שתקבע מכסה בינלאומית לפליטת הגזים, ותקף את מולדתו ארה"ב, שמנסה לטרפד את ההסכמה ל לצמצום פליטת גזי החממה.

הסיפור שמסתתר מאחורי חייו ודמותו של גור מעוררים סקרנות. בשנים האחרונות הוא נוהג לפתוח את נאומיו הרבים במשפט "אני האיש שכמעט והיה נשיא ארה"ב".

ואכן גור, מי שהפסיד לבוש את כס הנשיאות בשנת 2000, לאחר שניצח בספירת הקולות אך הפסיד במנין האלקטורלים, מצטייר כדמות שנויה במחלוקת. רבים סוברים שהמאבק הציבורי שהוא מנהל בשנים האחרונות, על גב ההתחממות הגלובאלית, מיועד לשמש לו כמקפצה נוחה לכס הנשיאות בבחירות 2008.  

בהצלחה חסרת תקדים הפיק גור, הרצאה מרתקת שנהג לשאת בנושא ההתחממות הגלובאלית, לסרט תיעודי - אמת מטרידה, שרכב על מסע יחסי ציבור אדיר, וזכה גם באוסקר. אולם, מי שהיה בין מקימי רשת האינטרנט, לא הסתפק בכך. 

בשבע השנים האחרונות, לצד השקעות נבונות כמו חברת המדיה העצמאית שהקים Current TV, שהפכו אותו גם למיליונר, וזיכו אותו בפרס האמי, הוא גם ממלא שורה של תפקידים נחשקים ויוקרתיים כמו: חבר בכיר בדירקטוריון של חברת אפל, ויועץ מיוחד לגוגל. אבל מעל לכול, גור, הוא בין הדמויות המרכזיות, אם לא המרכזית שבהן, שהציבו את נושא איכות הסביבה על שולחן הדיונים העולמי, הביאו אותו למודעות בינלאומית, וחדשות לבקרים קוראים לפעולות מעשיות בנושא. 

אבל גם אם נניח לרגע את הדיון בדמותו השנויה במחלקות של גור בצד, מי שהימין האמריקני ושדולות התאגידים השונים, מכנים בבוז "האיש שמחבק עצים", ונביט במתרחש סביבנו, אנו עשויים להיתקף בפיק ברכיים. 

 60 שניות על אסונות

ב-29 באוגוסט 2005, אחרי אזהרות שאיש לא התייחס אליהן ברצינות, הכה ההוריקן "קתרינה" בחופיה הדרומיים של ארצות הברית. האמריקאים שהתנחמו בשידור הדרמה בשידור חי (מה לא עושים עבור הרייטינג?), צפו משתאים בפינויה של העיר מיסיסיפי. תוך ימים ספורים, התגלה שבמחדל אנושי נורא, נותרו אלפי תושבים ללא קורת גג, וגם בארות הנפט היקרים שהיו באזור, ספגו פגיעה קשה.  

שנתיים חלפו מאז, וקתרינה נראה כמו מאורע היסטורי מרוחק. הזיכרון האנושי הקצר, שנוהג להדחיק אירועים מסוג זה, פעל בהצלחה, ודאג להשכיח אותו מאיתנו. אבל אסונות הטבע שפוקדים אותנו מדי יום, רק הולכים ומתגברים. כך למשל, סיכום ביניים קצר של הקיץ האחרון, יכול להכניס כל אדם שפוי לכוננות ספיגה: רעידת אדמה בפרו גבתה חיי מאות הרוגים, גל חום הזוי ששטף את אירופה הותיר אחריו חמש מאות קורבנות בהונגריה וברומניה, באיטליה וביוון השתוללו שריפות ענק. 

לעומת זאת, באנגליה ובווילס נרשמה כמות המשקעים הגבוהה ביותר בהיסטוריה. גם בגרמניה ובצפון קוריאה הוצפו הרחובות, עשרות נהרגו ורבבות נותרו ללא קורת גג. על פי נתוני הארגון המטאורולוגי העולמי, השנה אנו חווים את השינוי האקלימי הקיצוני ביותר מאז אמצע המאה ה-19.  נראה שהפעם הטבע החליט ללכת עד הסוף ו"לסגור אתנו חשבון". 

מתעוררים למציאות חדשה

דומה שבתום אלפי שנות התפתחות אנושית, רבים מכירים בעובדה כי אנו ניצבים בפני "שוקת שבורה", תרתי משמע. אם נהגנו להיות מוטרדים בעבר מהיכחדות של זנים ובעלי חיים שונים, נושא מדאיג כשלעצמו, מי שנמצא כיום בסכנת כליה ממשית, הוא לא אחר מאשר המין האנושי. נראה כי, אם לא נשנה בצורה מהותית את דרך החשיבה שלנו, יעשה זאת הטבע – על חשבוננו. ולא, זו אינה מליצה. אז מה עושים?  

יורדים מהעצים

הפרספקטיבה הקבלית בנושא מציעה זווית ראייה מרעננת וחדשנית. יש להתבונן בחוקיות שעל פיה הטבע עצמו מתנהל, אומרת הקבלה. כבר בכתביהם הקדומים, מתארים המקובלים את הטבע כמערכת סגורה ואינטגראלית, שכל חלקיה מצויים באיזון ובהרמוניה מוחלטת.  

גם המדע המודרני מאשש את גרסת הקבלה, ומצביע על מנגנון של השוואת לחצים שקיים בטבע. כאשר האיזון מופר, דואג הטבע להשוות את הלחצים. כך למשל, כשהלחץ הפנימי במעמקי האדמה הולך וגובר, והקליפה החיצונית של כדור הארץ איננה מסוגלת לאזן אותו, הלחץ מתפרץ. להתפרצות זו אנו קוראים: הר געש. זוהי דרכו של הטבע לאזן את עצמו. אבל זהו לא החוק - עיקרון היחיד שנשמר בקפדנות בטבע כבר מיליונים שנים.  

עיקרון נוסף, שבא לידי ביטוי בעיקר בממלכת החי, הוא מערכת קשרי הדאגה ההדדית שמתקיימים בין הפרטים השונים בטבע. הדוגמאות רבות, והן ניכרות בכל שכבות עולם החי. מספיק שנביט במערכות היחסים בין חיידקים, או נמלים, הדבורים בכוורת, וגם קופים ופילים, כדי לזהות את התופעה. פרטים אלה חיים באיזון עם הסביבה מתוך דחף אינסטינקטיבי, כלומר התהליך הזה אינו תהליך מודע עבורם.  

ואיך לא, היחיד שמקלקל את החגיגה, או נכון יותר לומר, מפר את ההרמוניה באופן עקבי ובוטה, תתפלאו, הוא לא אחר מאשר: האדם. ההומו ספיאנס המפורסם, כלומר, אנחנו. את, אתה ואני. 

אדם לאדם - זאב

איך שלא נסתכל על זה, משנה לשנה הולך ומתעצם האגואיזם בקרב החברה האנושית. האדם מנצל את הזולת, נהנה מסבלו של האחר, ובונה את עצמו בעזוז על חשבונם של הסובבים אותו, שלא לומר "דורך עליהם" בדרכו להשיג את מטרתו הנכספת. 

ביחסו זה אל הזולת, מפר האדם בשיטתיות ובעקביות את חוק האיזון בטבע. הטבע מצידו, בנוי כמערכת דטרמיניסטית שפועלת על פי חוקים קבועים ומוחלטים. כל הפרה של החוקים הללו, גוררת בעקבותיה תופעות לוואי.

כלומר, כל עוד היחסים בינינו מבוססים על אגואיזם מוחלט, אנו מתרחקים מהמסלול שבו הטבע זורם, ומגבירים בכך את חוסר האיזון הכללי שלנו. התוצאה הישירה היא מנה נכבדת של מכות כואבות שאנו "זוכים" לה, ולא מבינים אפילו למה.

אלא שבשנים האחרונות הגענו לנקודת הקיצון, ואנו נמצאים כמטווח יד מנקודת האל- חזור.דווקא כאן, שנייה אחת לפני שנאבד את האיזון לגמרי, אנו בשלים להתחיל ולחשוב על פתרון, שעשוי לאפשר לנו להצטרף לשלמות שקיימת בטבע. 

מה עלינו לעשות?

המוצא מן המשבר טמון בידיעה והבנה של החוק הכללי שפועל בטבע – חוק האהבה. האדם, הוא הפרט היחיד שצריך להגיע לאיזון עם החוקים שפועלים בטבע מתוך בחירה חופשית. כיצד עושים את זה?

המפתח לשינוי טמון במערכת היחסים בינינו, בני האדם. עלינו לבנות בינינו מערכת הדומה לזו המתקיימת בין הפרטים השונים בטבע. כדי לעשות שינוי דראסטי כזה ביחסים בינינו, נדרש תהליך פנימי מעמיק.   ראשית, עלינו להכיר בכך שאנו אוסף של חלקים ממערכת כללית אחת, כמו תאים בגוף אחד שלם. גם אם איננו מרגישים כך בשלב זה.

מדובר בעיקר בעבודה פנימית, מעין שינוי ברמת המחשבה שכל אדם עושה עם עצמו. לאחר שבנינו חשיבות פנימית לנושא בתוכנו, באופן מודע, אנו יכולים להתחיל ולחלוק עם האחרים את הסיבה למשבר הכולל, וגם את הדרכים לפתרונו. בכך שנעביר את חשיבות המודעות לנושא לאחרים, הרי שכבר גרמנו לשינוי חיובי תודעתי בקרב אותה מערכת שכולנו חלקים ממנה. כתוצאה מכך תתעצם עוד ועוד גם המודעות שלנו. 

שינוי בריבוע

"מבחינה מדעית ניתן להשיג שינוי בכל תחום, אם משנים את הערך של השורש הריבועי שלו, מכיוון שהשורש הריבועי הוא המסה הקריטית שנדרשת כדי להשיג שינוי.

אם נוריד את זה למושגים שלנו, כדי לשנות את הילוך המחשבה של מאה אנשים, מספיק לשנות את דעתם של עשרה אנשים מתוכם". את הדברים המעניינים האלה סיפר לי ד"ר חורחה דיאז, המנהל של הפורום הבינלאומי לתרבות חברה וסביבה במונטריי, מקסיקו, בו השתתפתי כנציג של מכון המחקר ARI - The Ashlag Research Institute, בתחילת חודש נובמבר השנה.

דיאז, אחד ממנהלי הפורום וד"ר לפיזיקה בהכשרתו, הסביר בטון מפיח תקווה, כי דוגמא זו ממחישה לנו, שכאשר אדם אחד מתקן את יחסו לאחר, הוא מפעיל תהליך של שינוי חיובי, גם אם הוא "בלתי מודע", בעוד ועוד בני אדם.  

המקובלים מסבירים כי את האיזון שלנו עם הכוח האלטרואיסטי בטבע, אנו מממשים בניסיון שלנו לאהוב את הזולת. הם גם מוסיפים, שכאשר נתעלה לדרגה כזו של יחסים בינינו, כל הביטויים השליליים שמקורם בחוסר האיזון: שאנו חווים כיום ייפסקו. 

בקיצור (אחרי פוסט כל כך ארוך, זו אולי קצת חוצפה לומר, אבל בכל זאת), הדרך לביצוע התהליך קיימת שלב אחרי שלב. כיום בשלהי המאה העשרים ואחת היא הופכת להכרחית עבורנו. באמצעות תיקון מערכת היחסים בינינו, נוכל להשיב את הסדר על כנו, להתעלות למימד נעלה יותר, ולחיות גם אנחנו, באיזון עם הטבע. 

"יוצרים אנושות חדשה" 

הכתבה פורסמה גם ב  NRG  וברשימות