מילים יכולות להרים אדם מלמטה לשמיים בדקה דקתיים והן גם יכולות לרסקו ישר לרצפה ולהפכו לחצי כלום כאילו ונזרק מחלון מטוס שעשה נחיתת חירום. אנחנו יכול לסחוב שנים את המילים שצילקו את הנשמה ועל הגוף השאירו סימנים, שנים, להתעלם להדחיק כאילו אלו לא קיימים. לסחוב על הגב ערמות של שאריות ולהמשיך ללכת זקוף עם החיוך המזויף המועדף, עד שמגיע הרגע שבו מגיעות כמה מילים שאינן הופכות לשאריות, הן הקש ששבר את הגב, הן מרסקות. קל וחמור אם מאדם מוכר הן מגיעות.

ואתה, כמו קורבן להתעללות שבחשו בגופו כאילו והיה בצק שקיבל צורה מעוותת הופך לאדם עם נפש מצולקת. אתה קם בבוקר עם המילים ההן, ישן איתן, נלחם בהן ובסוף מבין שאין ברירה ומתמסר להן. אתה הופך לאסיר במוחך שלך, אתה הופך למת, אתה כבר לא חי, רק נושם.

המילים הארורות לא חייבות לבוא רק כאותיות, לפעמים הן מגיעות הן כשתיקות רועמת. המילים יכולות לשנות את האופי שלך, לגרום לך להאמין למה שאומרים לך ועליך, הן יכולות לחתוך את הגוף, אבל זה לא משנה - כבר הפכת לשקוף. אף אחד לא יבין, וכל שנותר זה להתאחד עם הרגע והכאב, לקבלו עד אין סוף, ולקוות שמתישהו יחלוף.

ובנתיים, אנשי המילים לא יודעים, הם הולכים כתמימים, אין להם מושג על כוחם של משפטים, על האחריות הבלתי כתובה שקיימת כשאתה פותח לאדם את הדלת והוא פשוט יורה כאילו אתה כלום, אין לו מושג על מה הוא חתום. אתה נשאר לבד, נלחם עם עצמך שבוי של דמיונך.

המילים האלו, יכולות להפוך אותך גוויה מהלכת ופאסיבית, לאדם שמרגיש דחוי, מנוכר, כאילו מישהו בזה הרגע בגופך סחר, וכל מה שנשאר זה לתהות מה מעצמך נותר? המילים מקבלות עוד יותר משמעות כשהן מגיעות מאדם שלליבך יקר, הן מקבלות חוזק, הן יוצרות מציאות, השלכות נוראיות, הן מתעללות.

ופתאום אתה מוצא עצמך תוהה מה עשיתי, למה אני, האם אני אדם רע? האם אלוהים שונא אותי? האם אני באמת כזה? אבל כבר אין מה לעשות, אתה יושב על הרצפה, מרכין ראש וחושב "מה הטעם לנסות, מה הטעם להתקשר, או להקשר.יש רצוי ויש מצוי,וכדאי שאכיר בזה שאני סתם אדם נלוז ודחוי".

אתה מוצא עצמך מביט ביורה מתוך התהום אליה נזרקת ופונה אליו, לא במילים, בעיניים, כמי שבא ממקום של תחנונים., ככזה המבקש שיעזרו לו לראות שוב את הכחול שבמרומים. כן, אתה מעז לבקש אבל הגב מופנה והעיניים שלהם נסגרות, נעצמות, כאילו מעולם לא היו פקוחות. אין הזדהות, הכרה במצבך, כן, ניחשתם נכון, זוהי האדישות, וכל מה שאתה רוצה זה למות. לא להתאבד, אבל פשוט בא לך למות, למה? כי זו הדרך היחידה שתאפשר לך להפסיק להרגיש, להפסיק לזכור את המילים שאת הנשמה פוצעות ואת הורידים חותכות, כל יום מחדש...