אנו כאן כדי לתקן את המידות בנפשינו ולהוריד אלוקות כאן לעולם הגשמי. ממליצה לך על האתר

www.daat.org.il

צטט: אורי אחר 2012-10-20 18:04:21

צטט: אלו-נה 2012-10-20 15:42:29

אם רוב מה שמשפיע עליי לא נתון לשליטתי, כיצד אני אחראית ב100%?

 

כמו שאני אחראי על המעשים של הילד שלי, גם כשהוא עושה משהוא שלא בשליטתי. כך אני אחראי על הדרך שלי בחיים גם כשהיא מסתובבת למקומות שלא תכננתי מראש. אחראיות של 100% זו לא שליטה של 100%. זה אומר שאני לא יכול לפטור את עצמי באמירות כמו "אלוהים ציווה עלי" או "הגורל היכה אותי" או "עשיתי מה שיכולתי אבל זה לא היה בשליטה שלי".

:) 

צטט: אלו-נה 2012-10-20 15:42:29

אם רוב מה שמשפיע עליי לא נתון לשליטתי, כיצד אני אחראית ב100%?

כמו שאני אחראי על המעשים של הילד שלי, גם כשהוא עושה משהוא שלא בשליטתי. כך אני אחראי על הדרך שלי בחיים גם כשהיא מסתובבת למקומות שלא תכננתי מראש. אחראיות של 100% זו לא שליטה של 100%. זה אומר שאני לא יכול לפטור את עצמי באמירות כמו "אלוהים ציווה עלי" או "הגורל היכה אותי" או "עשיתי מה שיכולתי אבל זה לא היה בשליטה שלי".

צטט: אורי אחר 2012-10-20 15:24:42

צטט: אלו-נה 2012-10-20 11:59:03

יש הבדל.

מה זה אומר מקשה אחת רק שהתפתחנו ל..?

 

זה אומר שפעם היינו תוהו ובוהו והיום אנחנו הרבה מאד פריטים, אבל אנחנו עדיין יישות אחת. אולי קצת כמו תא בודד שאחרי 9 חודשים הופך לאורגניזם בעל מיליארדי תאים, אבל עדיין אורגניזם אחד.

 

אם להפרד זו התפתחות אזי לאן אנחנו מייחלים להתפתח?

 

אנחנו מייחלים להתפתח לחירות. חירות בבסיסה זה הכרה במניעים שמניעים אותנו.

 

לי תמיד היה נראה שהמטרה היא להתלכד. שוב? אם מעולם לא נפרדנו אזי איך נתלכד?

 

נפרדנו בתודעה. נעשינו אינדיבידואליסטים. להתלכד זה למצוא אמפטיה אחד לשני. לא סימפטיה - אני לא חייב להסכים או לאהוב כל אחד. אמפטיה זה להבין את האחר. לראות לרגע את העולם מהעיניים שלו וכך להבין את המניעים שלו. כשמגיעים לאמפטיה האנטיפטיה דועכת וככה מתקרבים (ועדיין יכולים לשמור על חוסר הסכמה).

 

ואם נפרדנו, מי אחראי על המעגל הזה? האם אני אחראית להגיע לשם, או שמא מישהו "נושא" אותי?

 

התשובה מאד ברורה - גם וגם. את אחראית. במאה אחוזים, בלי פשרות. מישהו "נושא" אותך, כי השלם גדול ממך. רוב מה שמשפיע עליך לא נתון לשליטתך. אבל זה לא פוטר אותך מאחריות עליו.

אם רוב מה שמשפיע עליי לא נתון לשליטתי, כיצד אני אחראית ב100%?

צטט: אלו-נה 2012-10-20 11:59:03

יש הבדל.

מה זה אומר מקשה אחת רק שהתפתחנו ל..?

 

זה אומר שפעם היינו תוהו ובוהו והיום אנחנו הרבה מאד פריטים, אבל אנחנו עדיין יישות אחת. אולי קצת כמו תא בודד שאחרי 9 חודשים הופך לאורגניזם בעל מיליארדי תאים, אבל עדיין אורגניזם אחד.

 

אם להפרד זו התפתחות אזי לאן אנחנו מייחלים להתפתח?

 

אנחנו מייחלים להתפתח לחירות. חירות בבסיסה זה הכרה במניעים שמניעים אותנו.

 

לי תמיד היה נראה שהמטרה היא להתלכד. שוב? אם מעולם לא נפרדנו אזי איך נתלכד?

 

נפרדנו בתודעה. נעשינו אינדיבידואליסטים. להתלכד זה למצוא אמפטיה אחד לשני. לא סימפטיה - אני לא חייב להסכים או לאהוב כל אחד. אמפטיה זה להבין את האחר. לראות לרגע את העולם מהעיניים שלו וכך להבין את המניעים שלו. כשמגיעים לאמפטיה האנטיפטיה דועכת וככה מתקרבים (ועדיין יכולים לשמור על חוסר הסכמה).

 

ואם נפרדנו, מי אחראי על המעגל הזה? האם אני אחראית להגיע לשם, או שמא מישהו "נושא" אותי?

 

התשובה מאד ברורה - גם וגם. את אחראית. במאה אחוזים, בלי פשרות. מישהו "נושא" אותך, כי השלם גדול ממך. רוב מה שמשפיע עליך לא נתון לשליטתך. אבל זה לא פוטר אותך מאחריות עליו.

צטט: אורי אחר 2012-10-20 11:42:01

אמרת שבהתחלה היינו מקשה אחת. אנחנו ואלוהים זה אחד. ואת שואלת האם אלוהים עושה עבורי את העבודה? אולי מעולם לא נפרדנו? אולי אנחנו עדיין מקשה אחת, רק שהתפתחנו ליישות שמורכבת בין השאר מ7 מליארד יהלומים בני מאה פאות? אם אלך לפי ההנחה הזו, אז את ואלוהים זה אותו דבר, ואז ברור שאת עושה לעצמך את העבודה. הפלא המקסים הוא שלא כל דבר שאת בוראת ברור לך למה או איך בראת אותו. אבל זה טוב, כי ככה יש סיבה להמשיך להתפתח.

יש הבדל.

מה זה אומר מקשה אחת רק שהתפתחנו ל..?

אם להפרד זו התפתחות אזי לאן אנחנו מייחלים להתפתח?

לי תמיד היה נראה שהמטרה היא להתלכד. שוב? אם מעולם לא נפרדנו אזי איך נתלכד?

ואם נפרדנו, מי אחראי על המעגל הזה? האם אני אחראית להגיע לשם, או שמא מישהו "נושא" אותי?

צטט: uriel1510 2012-03-16 14:28:34

הרבה שאלות ותשובות לאותן שאלות .. אוליי זה קצת יעזור... פעם שאלתי בחור דתי , מה ההבדל בין אמונתו של נוצרי , מוסלמי , יהודי....מה מייחד את הדת היהודית חוץ מלקיים את מה שנדרש? הוא חייך ואמר : "היהודים חוץ מהדת , נדרשים כל הזמן לשנות את העולם. אחרי כל מה שכתבת , על : הטבע לא נעלם , ולא נוצר מאין. ובכ"ז הוא לא פוסק להשתנות (וזה בכדי שיוכל להתקיים) אחרי הכל "השינוי - הוא הדבר הקבוע היחידי" ולפי דבריו , זה מה שנדרש היהודי לפי הדת , לא רק לקיים אותה . אלא גם לשנות את העולם , ושלמרות השינויים יוכל לקיים את הדת ,,, וכשהעולם משתנה , עדיין לקיים את הדת בהתאם לשינויים שחלים העולם. *לשנות את העולם לפי הדת בהתאמה עם השינווים שמתהווים בעולם. [למעשה נראה לי שהסתבכתי קצת...(-;] שבת של שלום אלונה

לפי דבריו, אנחנו בדרך הנכונה. העולם משתנה כל הזמן.

זהו? מתי הגלגל הזה מפסיק להסתובב?

האם כל שינוי מבורך ובלבד שניתן שניתן לקיים את הדת?

אז אנחנו ממלאים את תפקידנו... 

האם אנחנו עולים שלב במשחק הזה?

שבת קסומה ומקסימה

שבת שלום

צטט: pinkason1 2012-03-15 17:27:36

* השאלה היא לא אם יש או אין, בכל אחד מיתנו קיים הניצוץ האלוהי. השאלה כמה זה עולה לנו כל האמונות במשהו חיצוני כי מה שיש בתוכנו זה התקבל בחינם. סוף שבוע נפלא

השאלה היא האם יש חיצוני בכלל.. כזה שלא נובע מהפנימי שלנו

צטט: איתמר ברגר 2012-03-12 12:35:22

אם יש אמונה,

היא מעידה על האדם האוחז בה.

יותר מאשר על מושא אמונתו.

אמונה היא סוג של בחירה. גם אם לא תמיד מודעת. אפילו אם נולדנו לתוכה ולא קיבלנו הכרעה מושכלת לאמץ אותה.

אמונה מבטאת צורך. אדם נאחז במה שיש בו כמיהה להאמין שישנו.

אל, נשמה, גורל, חיים אחרי המוות, גן עדן, גיהנום, צדק, מוסר...

את מציפה תהייה - האם יש. מעלה מספר שמות אפשריים לאותו דבר.

ומתמודדת איתו מתוך סקירה של מה שאותה ישות קיימת מחוללת.

את לא באמת מתעמתת עם תרחיש אחר. מה אם אין? מה אם אין כלום.

אין דבר שמפחיד בני אדם יותר מהמחשבה הזו.

שאין כלום.

שהכול סתם. אין מהות, אין משמעות, אין תכלית.

אנו סתם פסיק על רצף של אינרציה. המשך למה שקרה לפנינו. בדרך למה שיתרחש אחרינו.

אנ'לא מציע קביעה. אין לי מושג אם יש או אין.

אישית, משתדל לדבוק במה שמרגיש נכון ואמתי. לא מכיוון שיישות חיצונית כלשהי ציוותה עלי. לא מתוך ציפייה לתגמול. אין בחיי מקום לייראה כלשהי. גם למשטרה ולבית המשפט אין חלק בעובדה שאיני אונס ורוצח. 

אם יש אלוהים, סביר שאנו זקוקים לאמונתנו בו הרבה יותר משהו זקוק לה.

אם מתנתקים מעצם העיסוק בשאלה אם יש או אין, ניתן ללמוד המון מהאמונות שלנו. על מי ומה שאנחנו.

על החלומות שלנו. על החרדות שלנו. על עמוד השדרה הערכי שבראנו לעצמנו.

איתו או בלעדיו. 

 

תגובה מהממת ואני מודה לך עליה.

עכשיו, לראשונה, אני מתחילה להבין למה היו כאלה שבאמת תהו אם אני מצפה לתגובה.

צודק.

נכון שלא מעמידה בכלל את השאלה האם יש.

לא מכיוון שמפחדת, אלא מכיוון שהשאלה הזו הייתה רלוונטית בעברי, והוא כבר עבר.

לא האמנתי בכלום. כלומר, האמנתי בבני אדם. לא בסיבה, לא במסובב ואפילו לא בשום חוקיות שהטבע חי על פיה כבר אלפי שנים. כלומר לא שחייתי בלה לה לנד. ראיתי שהטבע פועל לפי חוקיות מסויימת, אבל זה כאן והעכשיו. אף אחד לא אמר שזה ישאר פה מחר.

הייתי רוצה לספר שאח"כ פתחתי פתח לשאול את עצמי אם יש משהו אחר. האם יתכן שיש סיבה ומסובב.

אבל האמת הייתה פחות מתמשכת. קראתי ספר שפקח את עיניי לגמרי למקומות אחרים, וחוויות שעברתי הביאו את הידיעה המוצקה.

לא שואלת אם יש כי יודעת שיש. לא מאמינה. יודעת.

אמונה אפשר להסיט אבל יש חוויות בחייך ששום הגיון מושכל ושום רציונל לא עומד בדרכן.

זו הידיעה.

מסכימה איתך לגמרי שבין אם היה קיים ובין אם לאו, בני האדם זקוקים לאמונה הרבה יותר משאלוהים זקוק לתפילותינו. אישית אני גם לא חושבת שאלוהים הוא גומל או מתגמל. כלומר.. לא בדרך אליה אנחנו מתייחסים כתגמול ועונש.

מרתק, הייתי רוצה להיות מסוגלת להסתכל על עצמי מהצד ולנתח את האישיות שלי ע"פ סבך האמונות שאני חיה בתוכן.

:)

אם יש אמונה,

היא מעידה על האדם האוחז בה.

יותר מאשר על מושא אמונתו.

אמונה היא סוג של בחירה. גם אם לא תמיד מודעת. אפילו אם נולדנו לתוכה ולא קיבלנו הכרעה מושכלת לאמץ אותה.

אמונה מבטאת צורך. אדם נאחז במה שיש בו כמיהה להאמין שישנו.

אל, נשמה, גורל, חיים אחרי המוות, גן עדן, גיהנום, צדק, מוסר...

את מציפה תהייה - האם יש. מעלה מספר שמות אפשריים לאותו דבר.

ומתמודדת איתו מתוך סקירה של מה שאותה ישות קיימת מחוללת.

את לא באמת מתעמתת עם תרחיש אחר. מה אם אין? מה אם אין כלום.

אין דבר שמפחיד בני אדם יותר מהמחשבה הזו.

שאין כלום.

שהכול סתם. אין מהות, אין משמעות, אין תכלית.

אנו סתם פסיק על רצף של אינרציה. המשך למה שקרה לפנינו. בדרך למה שיתרחש אחרינו.

אנ'לא מציע קביעה. אין לי מושג אם יש או אין.

אישית, משתדל לדבוק במה שמרגיש נכון ואמתי. לא מכיוון שיישות חיצונית כלשהי ציוותה עלי. לא מתוך ציפייה לתגמול. אין בחיי מקום לייראה כלשהי. גם למשטרה ולבית המשפט אין חלק בעובדה שאיני אונס ורוצח. 

אם יש אלוהים, סביר שאנו זקוקים לאמונתנו בו הרבה יותר משהו זקוק לה.

אם מתנתקים מעצם העיסוק בשאלה אם יש או אין, ניתן ללמוד המון מהאמונות שלנו. על מי ומה שאנחנו.

על החלומות שלנו. על החרדות שלנו. על עמוד השדרה הערכי שבראנו לעצמנו.

איתו או בלעדיו. 

צטט: אסף ויצמן 2012-03-06 01:57:11

על חלק מן השאלות שהעלית כאן כבר היה ביננו דיון. האינטואצייה, חוש האמת שעליו את מדברת, כשאנשים עם מודעות גבוהה, ודיוק פנימי גבוה משתמשים בו, יכול להוביל להרבה אמיתות ותובנות יפות, שאיתם מרגישים את ה"קליק" של האמת, וזה יופי. אבל אני חוזר וטוען, שכדי לזכך את חוש האמת הזה, ולעלות מעל למדרגה של "בן אדם טוב, אמיתי ומודע" למדרגה גבוהה יותר של וודאות, כאן צריך לחקור כמו הפילוסופים שבדורות האחרונים, בעצם נאמנות התבונה האנושית ומגבלותיה, ולחקור אם יש לי עליון יותר מזה. כעת אדבר בשמי בלבד. הכרה בעולם ודאי עליון יותר, גורמת גם לאותה אינטואיצייה אנושית להשתכלל יותר ויותר, ולהגביר את הוודאות במה אמת ומה שקר. חוזר לדבר באופן כללי, לגבי אחת משאלותייך. המצפן הפנימי עליו דיברת, וטענת שהוא הנחייה מלמעלה, ואם כן היכן הבחירה כאן? לפעמים יש סתירה עמוקה בין המצפן הזה לבין רצוננו לקבל לעצמנו, או איום על הזהות שגיבשנו לעצמנו, ככל שהסתירה הזו גדולה יותר, כך הקושי לבחור באמת גדול יותר. לדוגמא: אם אותו מצפן ינחה אותך שהאמת היא להיות בודהיסט, יש כאן איום על זהותך הנוכחית, יש פחד מהרגשה של מי אהיה בעתיד אם לא אלונה המוכרת, ואז או שממציאים תירוצים לדחות את המצפן, או שעושים צעדים קטנים לעבר אותה אמת, אבל עדיין אי אפשר להתמסר לה בבת אחת. יש תמיד איזשהו דיון טוב ובריא, בין הזהות הנוכחית, לבין התביעה להתקדם לזהות חדשה אמיתית יותר, צעד מהיר מידי, מסוכן, לא לזוז בכלל, זה לבחור לשקר בעצם.

היי אסף,

תודה על התגובה. מעריכה זאת מאוד. להפריה מעין זו קיוויתי :)

מסכימה איתך לגבי הכל. מאמינה במה שכתבת ויכולה להוסיף ולאמר. בתחושתי, וזו תחושתי האישית בלבד :) אני נמצאת במקום עליו דיברת. החקר. מחדדת: לא חוקרת האם יש עליון ממני. יודעת בודאות שהוא קיים. יודעת גם, שככל שעולים במדרגות הודאות כך גבולות התבונה האנושית מצטמצמים (או מתרחקים..) אבל זה כבר משום מה בודאות קטנה יותר אצלי, שכן אם הייתי בודאות מוחלטת אני מניחה שהייתי גם מגיעה לרמת ההשפעה/ עשיה. (לדוגמא: חוץ מלדעת שאני מסוגלת להרגיש מה אנשים מרגישים הייתי גם חווה את זה. כמו כשהייתי קטנה). אבל משהו שם קוטע את הודאות המוחלטת, עובדה שאני לא שם. לכן חוקרת את תעתועי וגבולות התבונה האנושית. כשהייתי קטנה האינטואיציה- הנר הקטן שמאיר את הדרך- הייתה הרבה יותר חדה עבורי.הייתי עסוקה בלהתבונן באחרים. היום אני מתבוננת יותר בעצמי. וזה מה שלמדתי: המצפן הפנימי הוא טהור. הוא מוביל אותנו רק לטוב. הבחירה שלנו היא היא בין המצפן לאגו. לשם ההבהרה- אם המצפן הוביל אותי להיות בודהיסטית, כנראה שהייתי צריכה לחוות משהו שם על מנת ללמוד משהו גבוה יותר שיחזיר אותי לשורש. שאלת השאלות היא האם המצפן הוא שהוביל אותי או שזה האגו שלי. לאגו מליון צורות, לפעמים אפילו בכסות "דאגה לאחרים". פה הבחירה החופשית. ופה "הטריק" הגדול ביותר. האם אני מזהה את המצפן בין ים הרעשים או שהרעשים גוברים עליי ומצליחים ללבוש דמות של מצפן? 

מכיוון שעד היום לא הגעתי לתשובה הזו. לעליית המדרגה הזו. חזרתי אחורה. לנסות להבין בדרך אחרת את גבולות התבונה. חזרתי למקום בו אני אני מנסה לזהות את המצפן לעומת הרעש. חזרתי לאלוהים. לא ממקום של פקפוק. הפקפוק לא קיים. ממקום שמנסה להבין את "גודל אורו של הנר"/ "גודל ההתערבות" אולי מהמקום הזה אצליח לזהות את המצפן שלי "בטייס אוטומט".

צטט: אנטנה 2012-03-05 10:11:46

אם בזכות ההרהורים הקופירייטריים שלך על בורא עולם - תזכי לשידוך, ותצאי מן המעגל של מעוכבי הזיווג, הנה כבר יצא לנו משהו טוב מן העיסוק ב"כוח שמנהל את המחזוריות המופלאה הזאת..."

תודה אנטנה. זו לא המטרה אבל זו בהחלט סטיית מסלול שאני לא רואה בה רע ;)

אם בזכות ההרהורים הקופירייטריים שלך על בורא עולם - תזכי לשידוך, ותצאי מן המעגל של מעוכבי הזיווג, הנה כבר יצא לנו משהו טוב מן העיסוק ב"כוח שמנהל את המחזוריות המופלאה הזאת..."

צטט: אלי למה 2012-03-05 03:07:09

צטט: אלו-נה 2012-03-05 02:54:26 

 

כל אמונה אישית יש לה מקור כלשהו. לפעמים אפילו ערבוביה של מקורות. מיקס של דברים ששמעת עם דברים שראית עם דברים שקראת עם דברים שהרגשת, שהנחילו בך כשהיית ילד וכו' וכו'.

 

מכיוון שכך... מתקשה להגיד שהבנתי מה שאמרת..

 

אין בינינו ויכוח. אדם עורך את אמונותיו יותר מפעם אחת בחיים. אדם מבוגר חייב לכלול בעריכה את התשובה "לא ידוע", מה שמקומיים נמנעים לכלול. חשוב מאוד שאמונותיו של אדם יהיו אישיות לו. אחרת אובד הטעם לחלוטין. 

 

עדיין לא מבינה מה אתה אומר...

לא חושבת שיש בנינו ויכוח. באמת :) באה מטוב. לנסות להבין.

מה אתה אומר בעצם? שמוטב היה לי להשאיר את אמונותיי לעצמי? שאין בי את המקום שכולל את הלא ידוע?

שיתפתי כי יש לי שאלות פתוחות. הרצון לשתף אחרים נובע מהרצון להפרות את עצמי.

לא מנסה לשכנע אף אחד וגם לא חוששת שמשהו "יפגע" לי באמונה. אם תגובות מסויימות ישפיעו עליי זה יכול או לפתור אצלי שאלות לא פתורות, או לחזק את האמונה שלי נכון לעכשיו או להאיר את עיניי למקומות שלא חשבתי עליהם לבד.

כל אחד מאלו יתקבל אצי בברכה.

לכן, באמת ובתמים, לא מבינה את כוונתך "שאמונותיו של אדם יהיו אישיות לו. אחרת אובד הטעם לחלוטין"

צטט: אלו-נה 2012-03-05 02:54:26 

 

כל אמונה אישית יש לה מקור כלשהו. לפעמים אפילו ערבוביה של מקורות. מיקס של דברים ששמעת עם דברים שראית עם דברים שקראת עם דברים שהרגשת, שהנחילו בך כשהיית ילד וכו' וכו'.

 

מכיוון שכך... מתקשה להגיד שהבנתי מה שאמרת..

 

אין בינינו ויכוח. אדם עורך את אמונותיו יותר מפעם אחת בחיים. אדם מבוגר חייב לכלול בעריכה את התשובה "לא ידוע", מה שמקומיים נמנעים לכלול. חשוב מאוד שאמונותיו של אדם יהיו אישיות לו. אחרת אובד הטעם לחלוטין. 

צטט: אלי למה 2012-03-05 02:22:22

אגיד משהו.

תפיסת המציאות שאת מציגה אופיינית מאוד לתושבי האזור. נאמר הרהורים יהודים קלאסיים שאליהם נוספו, כמו תבלין,  מושגים קבליים מודרניים.

לכל אדם יש אמונות. אי אפשר להרכיב דמיון רק מעובדות. כמו שאני מבין חשוב מאוד שאמונות יהיו מקום אישי. מקום שרק את מבינה. אם הקשבת, אם השתמשת במילים של אחרים, פיספסת.

כל אמונה אישית יש לה מקור כלשהו. לפעמים אפילו ערבוביה של מקורות. מיקס של דברים ששמעת עם דברים שראית עם דברים שקראת עם דברים שהרגשת, שהנחילו בך כשהיית ילד וכו' וכו'.

מכיוון שכך... מתקשה להגיד שהבנתי מה שאמרת..

אגיד משהו.

תפיסת המציאות שאת מציגה אופיינית מאוד לתושבי האזור. נאמר הרהורים יהודים קלאסיים שאליהם נוספו, כמו תבלין,  מושגים קבליים מודרניים.

לכל אדם יש אמונות. אי אפשר להרכיב דמיון רק מעובדות. כמו שאני מבין חשוב מאוד שאמונות יהיו מקום אישי. מקום שרק את מבינה. אם הקשבת, אם השתמשת במילים של אחרים, פיספסת.