שהייתי קטן אז היה לי קלימרו קטן כזה ושחור מפלסטיק. היתה לו קליפה לבנה של ביצה על הראש שאפשר היה להוריד ומקור כתום קטן. אני זוכר שמאוד התעסקתי בלשים ולהוריד את הקליפה של הקלימרו שלי וגם לפרק לו את הרגלים ולהרכיב מחדש. אני זוכר שמתחת לקליפה הוא היה פשוט שחור כמו שאר הגוף שלו ואי אפשר היה לפרק אותו יותר מזה - קליפה, רגליים, מקור וגוף.

ועכשיו, לסיפור אחר לגמרי...

 

* * *

 

בתוך הביצה שלו, הוא הרגיש כמו כולם, למרות שתמיד ידע שהוא שונה. כולם היו ביצים מסביבו אבל הוא ראה בתוך הביצה שלו שהוא ציפור. או אולי יותר נכון אפרוח. אבל מתוך הביצה הוא רק יכל להרגיש את הקליפה של הביצה. שהוא נגע דרכה בביצים האחרות שמסביבו גם הן הרגישו לו כמו ביצים. כי איך אפשר לדעת למשש מה יש מאחורי הקליפה של הביצה דרך הקליפה? זה תמיד ירגיש כמו ביצה...

 

והיו המון ביצים מסביב. ביצים לבנות, וביצים חומות. ביצים עגולות וביצים מאורכות. ביצים גדולות וביצים קטנטנות. מנומרות וחלקות. צבעוניות ופשוטות. ביצים תוצרת תנובה וביצים תוצרת חוץ. המוני ביצים. לכל היכן שרק הגיע פגש עוד ביצים ועוד ביצים שונות ומשונות. והביצים האלה חיו די יפה. עבדו, למדו, התחתנו וגדלו משפחה - ביצים קטנות כאלה שהטילו אותן ביצים גדולות יותר...

והביצים האלה עשו הכל, היתה ביצה רופאה וביצה עורכת דין. ביצה גננת וביצה מורה. ביצה מהנדסת וביצה עובדת ניקיון. ביצה פולטיקאית (עם המון כתמים של לשלשת עליה) וביצה עשירה ממשק אורגני. ביצה מקושקשת וביצה מבולבלת. ביצה רכה וביצה קשה. והכי מצחיק היה לראות את כל הביצים הולכות לים בקיץ, לבושות בביקיני, מורחות קרם הגנה, חובשות משקפי שמש ורוצות להיות ביצים חומות... או סתם ביצים במי מלח...

 

בחלק מהביצים, הזקנות, החכמות יותר או אלו שהתעסקו הרבה בניסיון לחדור את הקליפה שלהם וגם את של הביצים האחרות, לעיתים הופיעו סדקים. הן ראו דרך הסדקים שבקליפה שהעולם בחוץ נראה קצת שונה ממה שהוא נראה היה תמיד מבפנים. גם הביצה שלו כבר היתה מוכנה להסדק והוא לא הבין איך זה קרה אבל חריצים זעירים הופיעו בה. דרכם הוא ראה מדי פעם מראות של העולם האמיתי בלי התיווך של הקליפה שלו.

 

ויום אחד, שנגע במקרה בביצה אחרת (או ככה לפחות זה הרגיש לו דרך הקליפה), הציץ דרך חריר זעיר בקליפה ונבהל. כי בחוץ לא היתה זו כלל ביצה כי אם ציפור קטנה וצעירה. כבר לא גוזל, אבל עדיין היו דבוקות לה שאריות של קליפה בכל מיני מקומות. והציפור הזו ניתרה והתקרבה בסקרנות לביצה שלו, בחנה אותה היטב והקשיבה ואז נקשה נקישה אחת יחידה עם המקור שלה ישר במרכז הסדק. והסדק גדל עוד קצת. נדהם מהמעשה ולמרות החששות, החל לבקוע גם הוא את דרכו החוצה אל העולם האמיתי. וכך נשברה לו הביצה שלו ונשרה חתיכות חתיכות על הארץ סביבו.

 

הוא עמד שם ערום, בלי הביצה שנשברה לו, רק עם הנוצות שלו. והיה לו פתאום קר וחשוף. הוא תמיד ידע שהוא ציפור אבל הוא לא האמין שיש עוד כמוהו שם בחוץ. גם הציפור שפגש, היתה די המומה כי חשבה שהיא היחידה, השונה, בעולם קר של ביצים סגורות ומסוגרות שבו הסתובבה כבר שנים ארוכות. והנה, עוד אחד. ממש כמוה. זה לא יכול להיות בכלל...

 

הוא עזר לה להוריד את שאריות הקליפה שעוד נותרה לה והיא למדה אותו לעוף ולנתר מעל הביצים האחרות. הוא סיפר לה איך זה הרגיש כל השנים להסתכל מתוך הביצה החוצה והיא למדה אותו להסתכל לתוך הביצה פנימה.

 

וכך הם החלו לרוץ ולנתר, לקפץ ולעופף מעל כל שאר הביצים, והעולם נדמה להם כמו גבעות עגולות, אינסופיות, של ביצים. עד שבאחת הקפיצות, הם נפרדו וכל אחד מהם הלך לאיבוד מאחורי גבעה אחרת ושונה של ביצים משלו.

 

וכך, מאז ועד היום, הם כל אחד לחוד. משוטטים בגבעות הביצים העגולות, עסוקים בלמצוא ביצים שיש בהם קצת סדק, או כאלה שרוצות כבר להסדק ולשחרר את הקלימרו שבפנים לדרכו לעולם האמיתי.