יש סרטים, שרגע לפני שאנחנו נכנסים לאולם, האשה שאיתי אומרת: בוא נשב בצד כדי שנוכל לצאת באמצע. בדרך כלל זה קורה לפני שנכנסים לסרטים תככניים כאלה, מלאים במניפולציות של אנשים רעים שמנצלים אנשים תמימים כדי להשיג תועלת אישית או תוספת כח. סרטים מעצבנים כאלה, שבהם אתה רואה איך התמים הזה כל כך חסר אונים, ואיך האנשים הרעים האלה גומרים אותו, ואתה רואה איך הוא לא יכול לעשות כלום בקשר לזה. ואיך אתה לא יכול לעשות כלום בקשר לזה.

חוץ מאולי לקום ולצאת.

ולו רק בשביל לא לראות איך זה קורה.

או סרטים שבהם אנשים עם הכוונות הכי טובות בעולם עובדים על הרבה אנשים, מיליונים של אנשים. מרמים ומוליכים אותם באף ישר אל המזבח, רק בגלל שהם יכולים. ואיך הם ממציאים עובדות, ומשנים עובדות, ומעלימים עובדות, ומספרים חצאי אמיתות, ומעצימים חשדות, ומפזרים רמזים, ומפחידים בכוונה. ואתה יושב ומסתכל, ורואה איך זה קורם עור וגידים, ואיך זה הולך וסוגר עליהם, ואיך עוד שניה והמהלך יושלם, ומיליוני אנשים ייפגעו כלכלית, ומאות אלפי אנשים ייפגעו פיזית, ואלפי אנשים ימותו. והם לא יכולים לעשות שום דבר בקשר לזה. ואתה לא יכול לעשות שום דבר בקשר לזה.

חוץ מאולי לקום ולצאת.

ולו רק בשביל לא לראות איך זה קורה.

אבל יש מצבים שהאשה שאיתי ואני מרגישים מה זה בסרט, אבל גם אם נשב בצד, וגם אם נרצה נורא, לא נוכל לצאת באמצע.