כמעט שתיים בלילה. ספוגת דמעות, לא בעקבות מאורע דרמטי שארע או לא ארע...אלא משום המראה המוצבת מולי.

אם נועדתי לממש את כל ייעודיי ,אז אינני...אני חווה פיסות קטנות של מימוש עצמי. אני הקרובה ביותר מכל בני האדם שאני מכירה לממש את אושרי. מהו האושר עבורי ? לא נועדתי לחיות כמו כולם, חיי הם ההוכחה הניצחת לכך.

אני מפחדת מהשיגרה. מתבוננת בזוגות נשואים, בזוגות הנמצאים ביחד מעל 5 שנים, השיא אליו הגעתי...

מנסה למצוא ניצוץ של תקווה בניצוץ של קשר זוגי ארוך טווח.

החברות מנצחת, היא הנשארת- אומרים לי החולמים הגדולים ביותר, אבל מבני זוגי אינני מצפה רק לחברות שתשאר.

כל חיי אצפה לניצוצות, אצפה לגעגועים הדוקים, לחוויה חד פעמית...אני צריכה להיות חד פעמית...אולי משם כאבי הגדול ? הציפיה שלי למשהו שלאורך זמן יתכן ואינו יכול להחוות...

אני חולמנית, נטועת רגליים על הקרקע מנגד. אם כך, מה הריגוש האמיתי של חיי ???

במה...אוכל להסביר זאת רק למי שחיידק הבמה בקירבו.

הנשמה שלך זועקת לשם...אמרה לי מתקשרת שלא ידעה את קישרי האמיתי לבמה. כעת, הבמה שהיא חלק מחיי...עדיין אינה מספקת לי את התשוקה האמיתית...האם הבמה אינה דיה גדולה, האם התחום אותו ביקשתי אינו תואם את הצורך של נשמתי לבעוט את כל הדמויות מתוכי בתעוזה שאינה נגמרת...

אלוהים אישר את רצונותיי. כל כך הרבה שנים ביקשתי להיות במעמד בו אני נמצאת. להשתכר משכורת גבוהה, להמצא על הבמה , לברור את עבודותיי...והנה אני כאן, בפריפריה הקטנה, משתכרת פי שתיים ממשכורתי בתל אביב, עומדת על במות כאוות נפשי...אך בשעות הקטנות של הלילה מרגישה את הריקנות שרק אנרגיה גברית תהא מסוגלת למלא.

יכולתי לבחור כל גבר שרציתי... אך לעולם לא תרתי אחרי רצונות כוזבים. גבר הוא הרבה מעבר לאנרגיה גברית, הרבה מעבר למראה או לכריזמה. היכולת שלו להפנט אותי אליו אינני מובנת מאליה, לצערי, מעטים הם אלו שמצליחים בכך...

כאן אין לי אף את האפשרויות, משום שהפריפריה לא יכולה לספק מגוון רחב של אנשים. ולכן...

אני משתוקקת ,אך אין לי את מרחב הידיעה שכאן אוכל למצות עד תום את הצורך בריגושים, את הצורך בהשענות אמיתית על גבר שיהיה נשמה תואמת.

עיסוקי אינו בהיר לי. אינני יודעת מתי עלי לסגת מעיסוקי או ממקום מגוריי כאן. אני מנסה לתכנן את חיי בעתיד, מנסה למצוא אפשרויות, לתכנן תכניות. כן, אני יודעת, לבסוף בורא העולם משנה את התכניות ברגעים הקריטיים ביותר,

אך אני נולדת כל פעם מחדש...מרגישה שייעודי אינו ברור לי ומנסה למצוא תשובות. בין לבין, מתבלבלת מחוסר אנרגיה גברית שלה הייתי רגילה במרכז...

נאנחת, לוקחת נשימה עמוקה...החבר הוירטואלי החדש שלי מתקרב  אך אינו נוכח לגמרי. משהו במרחק המגורים שלי מפריד בינינו, ואולי הוא פשוט פאסיבי מדי עבורי...

כך או אחרת, מחזרים לעולם לא חסרו....זה המקום שעלול לנוון אותי מחוסר אפשרויותיו לגרום לי לגלות עניין אמיתי...

המחסור הזה מכריח אותי לברוח מכאן קצת...

חופשה בתל אביב...