| שלום רב חמודה! ישנם נושאים בהם אדם משקע את עולמו, בחוויות, במעמדו בחברה, בגישה לתופעות חיים, ואין יכולת למצותם, באותה מידה שהם מעסיקים את המחשבה. לכן נשאר "שטח בור", שרק עם פגישתנו אוכל בצורה בלתי אמצעית לסכם מבחינה זו את התקופה הזאת. במעמדה של היחידה כלפי העולם היהודי, החיילים של אומות הברית ומדינותיהם, הננו נתונים ב"חומה של זכוכית", וכל פגם המתגלה, נראה שקוף למדי ומשמש קנה מידה להכללת אופיה של היחידה. גורל זה מלוונו הרי בכל הדורות. כשאחד סורח, נטל האשמה על האומה כולה. ואיני מנסה לזלזל בהיסטוריה שלנו בכדי להוכיח את אמיתותה האכזרית של הנחה זו. לכן חרד הלב לכל מכשול המתגלה. ויש ואדם או קבוצת האנשים בקצות המחנה, מפגרים בבגרותם החברתית, ביושרם הציבורי או האישי, בהתנהגותם, יחסיהם ותגובותיהם, והרי זה נושא ליצירת אמת מידה להבחנת אופיה של יחידה עברית. ותפילה מקננת בליבי, שיעמדו לנו כוחות מוסריים בכדי שנוכל לשאת באחריות הקולקטיבית שהועמסה עלינו. בימים אלה הנני פצוע בליבי, וכל מקרה פעוט מעלה בבשרי חידודין חידודין. לולא היינו במעמד מיחד זה של שליחות העם, לא היו גילויים אלה מהווים כל פרובלמה, אבל הייחוד שבדבר, מטיל אחריות עצומה. ובמידה שאנו מתכוננים למלחמה בשטן האנושות ועמנו, עלינו גם לעסוק בטוהר הלבבות, במלחמה בשלטון השטן הפנימי שבקרקעית נשמתו של היחיד, הפרט. יתכן שלו היינו זוכים לזרם בלתי פוסק של תגבורת מתנדבים חדשים, הייתה האווירה יותר נוחה, היו החדשים מרעננים את ההווי, מעודדים את העומדים במערכה... אבל לא כן הדבר. לכן "גם בשחוק יכאב הלב"... אסתפק באי אלו הערות, אשר סביבן הייתי יכול לרכז את שיחתי ליתר הסבר המתהווה. אבל התנאים במקרה זה אינם נוחים לביטוי מקיף. הלוואי ומשפטים אלו, יוכלו לשקף את הרגשתי בימים אלה. אני סומך על דמיונך שיידע לצרף את העובדות האפשריות לתיאור המצב לאמיתו. ובעולמנו השתלט "האביב". השלגים מפשירים, השמש שולחת קרניה לאדמה העוטה לבנים, ופושטת אותה ממלבושיה. והבוץ מבצבץ ומוכיח את קיומו. כמובן שזה מכביד קצת על העבודה. לעומת זה טובה השמש המשעשעת את יצוריה. איזה יצרי חיים היא מעוררת בקרבנו. ו"הסברס" שמחים שהם שינו את מזג האוויר באירופה. כאילו בגללם באה השמש הארץ ישראלית והשליטה את מרותה בעולמנו. מי יודע, אולי באמת בזכותם התגלגלה גם לנו זכות...? ואצלך דורהלי? השולט עוד החורף? והגשמים עוד מטרידים כפי שהיו בזמן האחרון? מתוך העיתונות אני למד על שיטפונות שהציפו את הארץ. אני משער לי כיצד שקעה "כתריאליבקה" שלנו בבוץ... ומצב בריאותך? ההגעת לביקור אצל הרופא? ומה הוא קבע? מטרידה אותי מאד הדאגה ביחס לסידורך בעבודה. איני יודע משום מה שעל נושא זה הינך ממעטת לכתוב. כאילו לא הייתה בכלל קיימת בעיה כזו עבורך. יודע אני בכמה קשיים כרוך הדבר. אבל מן ההכרח לצאת פעם מהמבוך הזה, של היסוסים וחוסר החלטיות. מכיוון שבנפשנו הדבר. יש הכרח למצוא סידור עבודה מתאים. כל השתמטות מתביעה עלולה להתנקם בך. איני צריך לספר לך כמה ייסורים מקננים בליבי, בידיעת מצבך ומידת העזרה שאני מסוגל להגיש לך בתנאים שלי. כתבי לי, מה בדעתך לעשות? ומה היה בועידת ההסתדרות? ההושמעה תביעת הבריגדה מעל במת הועידה למילואין? וכיצד היו הדיונים של שאר השאלות שהעסיקו את הועידה? היי בריאה חמודתי והמשיכי בכתיבה. ד"ש לצפרה ולקרובים. שלך באהבה רבה ושפע נשיקות, שמואליק |