שלום רב חמודה!

אחרי שהתהלכתי כמה ימים בדאגה למצבך, בגלל אי קבלת מכתבים, זכיתי היום לשניים. ותוכלי לשער לך גודל שמחתי. הראשון, מה-4.1, הביא לי עידוד רב למחשבה על כוחות נפש שהינך מגלה בתנאי חייך. יודע אני שלא כדרכי השפעה "נרקוטית", הינך מגוונת את משטר חייך בהנאה תרבותית, מחשבה על בעיות האיגוד המקצועי וסיורים בטבע, כי אם השלמת התביעות המלוות אותנו לשמם של דברים. חבל רק שתנאי העבודה מגבילים אותך לאפשרות של התמדה. אבל בטוחני שבגילוי מאמץ רצוני יעלה בכוחותיך להתגבר על התנאים האובייקטיביים המכבידים.

ומכתב שני, מ-8 לחודש זה. מבלי שאקרא בו ידעתי שהינך כבר בתוך המולת בית החרושת.

מכל שורה מבצבץ סבלך, העצור בבטן אמנם, אבל בשבילי הוא גלוי וברור למדי. וליבי מתייסר, בהרגשה שהרביתי לבטא אותה בפנייך, שידיי כבולות ומוגבלות לעזרה. הרי במכתבי הקודמים בקשתיך לדאוג לסידור עבודה מתאים, ויודע אני איזה נטל אני מטיל עלייך בעצם הבירור עם הנהלת העבודה, מבלי שאני מצידי אוכל לבוא לעזרתך, לשחרר אותך כבר פעם מאחריות זו של דאגה לקיומך. וליבי התפלץ בקרבי למקרא מעשיו המנוולים של ש'. שומו שמיים, איך תיתכן מרמה וכחש כזה. הרי נדמה היה לי שידידותו לי אינה מוטלת בספק. באיזה חמימות ו"כנות" היה מקבלני בביתו הארור. ואני הלכתי שולל לדברי המתק, בהבטיחו לי שכל פנייה מצידך, תתקבל אצלו באהדה, ויסדר לך מבוקשך.

והנה הוכיח, פעם נוספת, שהוא בן בליעל. לא אבין אחרת כיצד אפשר להיות "עיט צבוע" כזה. נזכר אני בטיפוסים של מאפו בספרו, המתארים גילויים כאלו. ואני חייב להכניס אכזבה נוספת לנרתיק המרירות שלי, המצטבר מגילויים רבים בחברה האנושית. האמנם "אדם לאדם זאב"? איך אוכל במחשבה זאת לחיות את חיי? איך אוכל למצוא את דרכי בחיים, כשהבגידה והכחש מתהלכים בראש חוצות בחוצפתם המרגיזה. לו יכולתי רק רגע לראות את פרצופו המזוהם ולירוק בו. אולי הייתי קצת מרגיע את עצביי. מכיוון שלא רק את שקט חיי ובריאותך הוא רוצח, כי אם את יסודות החיים שלי, במידה שהאמנתי עוד באדם.

זוכר אני איך שהתווכחתי איתך-את, שבחושייך הבחנת באופיו האמיתי, עוד בזמן שאני חייתי באשליה בהערכתי אותו, שיש לתת אמון בו. ושאמנם פרי אי הבנה הייתה התנהגותו איתך עוד אז לפני שנה. והנה ניצחת אותי. ולצערי עליי להודות על האמת האיומה הזאת. ומה שמזעזע אותי, הוא לא רק זה שהוא קיפח אותך, רימה ושיקר, על זה הייתי סולח לנפש עלובה זו, אבל יודע אני מה תפקידו בחברה. לא כמנהל עבודה, כי בידו תלויים גורל עניינים אשר תנאי קודם להם טוהר מצפון ויושר לב. וככה מוצאים להם נוכלים אלה דרך להשתלט על חיי אנשים גם בתפקידים ציבוריים מרכזיים. ומעמידים פני פנחס בזמן שעושים מעשי זמרה.

אבל בנקודה אחת הנני חולק עליך. איני מקבל את ההתנגדות הפאסיבית כדרך לפתרון שאלות. לא יתכן שדבר זה לא יגיע לידיעת הציבור באמצעות הועד, שצריך ללחום בו עד חורמה. הרי בריאותך נהרסת במקום ארור כזה, וסידור עבודה מתאים הוא מחובתם של נותני עבודה. איני צריך להביא בפנייך את נימוקי היסוד של הזכויות להגנת העובד. בשטח זה איני מקבל כל ויתור. הוועד חייב להיכנס באחריות עניין סידורך. כל זמן שלא היה מקום מתאים, חזרת בלית ברירה, לאותה עבודה, אבל כעת כשהתגלתה אפשרות לסידור, אחרי שעברו שנים מאז שהייתה הבטחה שתהיה דאגה לך, הרי אינם פטורים ממילוי הבטחתם. אין זכותך פחותה מכל אלה שסודרו, ואל תרפי מתביעתך זו. לא אדע שקט נפשי כל זמן שאדע שהינך חיה ועובדת בתנאים שהינך כרגע. עשי זאת למעני. התגברי על כל המעצורים הנפשיים המונעים ממך מלחמה גלויה לזכויותיך. אין כל יסוד להרכין ראש ולהשלים עם שלטון הרשע והכחש. הילחמי בו עד היסוד.

חי אני בתקווה שאשחרר אותך בקרוב מכל הסיוט הזה. קרוב יום הגאולה.

אני חי את התקווה הזו באינטנסיביות גוברת והולכת. ורק בכוחה הנני מתגבר על כל העובר עלי בתקופה זו. יש יסוד להניח שלא אאכזב אותך הפעם. גוברים הסיכויים למיגור העריץ, וכשנזכה לנקמת ישראל בהשמדתה של גרמניה, יבוא קץ לייסורינו.

לשווא תאמרי שאיני לצידך במקרה זה. יודע אני מה נפל בחלקך לשאת בתקופה זו, ומה חלקי בסבל זה. והרביתי על זה לכתוב. אבל רוצה אני לראותך עליזה ושמחה, מלאת כוחות שופעים, כפי שהינך תמיד, מבלי להיות נתונה לדיכאון בגלל נבלותו של האדם הקטן והשפל. להיפך, על אפם וחמתם נתעלם ממציאותם של קשיי החיים, כי הננו מצווים על האושר המלא, המלווה אותנו בהרגשת השותפות בחיים.

פיסקה אחת נחרתה בליבי: יתכן ובקרוב תהיה אצלי. לו יכולתי להביאך אלי ושיחד נהיה שותפים בתפקידים שהוטלו עלי, היה זה בשבילי אושר ממש. אבל בדרכים שהינך חושבת להגיע, הריני מלא ספקות. אם עכשיו בסיום עליך להיכנס למשטר חיים חדש שההסתגלות אליו תצריך ממך כוחות נפש רבים, ובכל זאת הופקד בידך פקדון שעליך לשמרו מכל פגע. אקווה שיתגלו בך הכוחות הדרושים לכך. אסתפק בהערה זו. יודעת את, את עמדתי לאישורה, אחרי ששוחחנו רבות על נושא זה.

נודע לי שאריה שטרן הגיע לארץ. אשתדל לראותו ואני מקווה שידע לספר לי על שלומך. הרי ראה אותך בזמן האחרון בשהותו בארץ. גם את גרשון אשתדל לראות, שמעתי שהיחידה שלו כבר הגיעה. אני משער לי שהם ישתדלו להגיע אלינו. מכיוון שלנו בכל זאת קשה לצאת לחופש.

היי בריאה ילדתי והרבי לכתוב.

שלומות לצפרה.

שלך בשפע אהבה ונשיקות רבות,

שמואליק