0

1 תגובות   יום שני, 5/3/12, 08:11

אור השחר המפציע חדר מבין שלבי התריס והעיר אותו אחרי לילה קצר של שינה טרופה. הוא חש כאב ראש עמום אך טורדני, ספיח של השתתפותו בפתיחה החגיגית של חנות משקאות חדשה במושבה הכי הייטקית בעמק יזרעאל. היה לו קצת משונה שם. מוקף באנשים שהוא מכיר אך מרגיש די לבד. טועם ממבחר המשקאות, הבשרים והגבינות וחושב...

מדליק סיגר, אוסף את כוס הוויסקי המשובח, מתיישב על המדרכה המאובקת הרחק מקולות החוגגים ומנסה לדמיין איך זה היה נראה, איך זה היה מרגיש אילו...

הוא קם ומכין לעצמו קפה של בקר, אך בניגוד להרגלו חוזר לשתות אותו במיטה.

כעת, עיניו ומחשבתו צלולים.

השקט שמסביב מאפשר לו לחשוב.

עבר שבוע.

בשביל הרבה מאוד אנשים שהוא מכיר זה היה שבוע שגרתי לגמרי.

בשבילו...זה היה שבוע מטורף !

שבוע שהתחיל באופן מבטיח למדי אי שם בפאב צפוני, סביב שולחן קטן והמשכו...איך לומר זאת...לא בדיוק על פי התסריט שגלגל לעצמו בראש. היו בשבוע הזה לא מעט רגעים טובים, רגעים של רוך וצחוק, היו שיחות קולחות בכל מיני נושאים, בכל מיני מקומות ובכל מיני שעות, היו ליטופים בישניים ונשיקות. היו רגעים של חיבוק אינסופי ונטול אינטרסים או חלילה כוונות מיניות, אבל היו בשבוע הזה לא מעט רגעים של עצב, של מתח, רגעים ששאל את עצמו :

Why Me?!

Why Now?!

לא מצליח למצוא תשובה שתספק אותו.

הוא מעיר את המחשב מתרדמת הלילה שלו, לוחץ על התחנה האינטרנטית שמשדרת מוזיקת רוק כלבבו.

אחרי רגעים ספורים יש תשובה לשאלותיו.

אלו הם חיי  עונה לו בון ג'ובי !!

אכן אלו הם חייו והוא ייחיה אותם כאילו יש רק את היום, בידיעה שזכרון האתמול מלמד ומחשל ושהמחר טומן בחובו התנסויות חדשות.

דרג את התוכן: